VULC ⁹ Et ait Jonathas : Absit hoc a te : neque enim fieri potest, ut si certe cognovero completam esse patris mei malitiam contra te, non annuntiem tibi.

WLC ⁹ וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן חָלִ֣ילָה לָּ֑ךְ כִּ֣י ׀ אִם־ יָדֹ֣עַ אֵדַ֗ע כִּֽי־ כָלְתָ֨ה הָרָעָ֜ה מֵעִ֤ם אָבִי֙ לָב֣וֹא עָלֶ֔יךָ וְלֹ֥א אֹתָ֖הּ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃

VULC ¹⁰ Responditque David ad Jonathan : Quis renuntiabit mihi, si quid forte responderit tibi pater tuus dure de me ?

WLC ¹⁰ וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־ יְה֣וֹנָתָ֔ן מִ֖י יַגִּ֣יד לִ֑י א֛וֹ מַה־ יַּעַנְךָ֥ אָבִ֖יךָ קָשָֽׁה׃

VULC ¹¹ Et ait Jonathas ad David : Veni, et egrediamur foras in agrum. Cumque exissent ambo in agrum,

WLC ¹¹ וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶל־ דָּוִ֔ד לְכָ֖ה וְנֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֑ה וַיֵּצְא֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם הַשָּׂדֶֽה׃

VULC ¹² ait Jonathas ad David : Domine Deus Israël, si investigavero sententiam patris mei crastino vel perendie, et aliquid boni fuerit super David, et non statim misero ad te, et notum tibi fecero,

WLC ¹² וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל־ דָּוִ֗ד יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־ אֶחְקֹ֣ר אֶת־ אָבִ֗י כָּעֵ֤ת ׀ מָחָר֙ הַשְּׁלִשִׁ֔ית וְהִנֵּה־ ט֖וֹב אֶל־ דָּוִ֑ד וְלֹֽא־ אָז֙ אֶשְׁלַ֣ח אֵלֶ֔יךָ וְגָלִ֖יתִי אֶת־ אָזְנֶֽךָ׃

VULC ¹³ hæc faciat Dominus Jonathæ, et hæc addat. Si autem perseveraverit patris mei malitia adversum te, revelabo aurem tuam, et dimittam te, ut vadas in pace, et sit Dominus tecum, sicut fuit cum patre meo.

WLC ¹³ כֹּֽה־ יַעֲשֶׂה֩ יְהוָ֨ה לִֽיהוֹנָתָ֜ן וְכֹ֣ה יֹסִ֗יף כִּֽי־ יֵיטִ֨ב אֶל־ אָבִ֤י אֶת־ הָֽרָעָה֙ עָלֶ֔יךָ וְגָלִ֙יתִי֙ אֶת־ אָזְנֶ֔ךָ וְשִׁלַּחְתִּ֖יךָ וְהָלַכְתָּ֣ לְשָׁל֑וֹם וִיהִ֤י יְהוָה֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־ אָבִֽי׃

VULC ¹⁴ Et si vixero, facies mihi misericordiam Domini : si vero mortuus fuero,

WLC ¹⁴ וְלֹ֖א אִם־ עוֹדֶ֣נִּי חָ֑י וְלֹֽא־ תַעֲשֶׂ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד יְהוָ֖ה וְלֹ֥א אָמֽוּת׃

VULC ¹⁵ non auferes misericordiam tuam a domo mea usque in sempiternum, quando eradicaverit Dominus inimicos David, unumquemque de terra : auferat Jonathan de domo sua, et requirat Dominus de manu inimicorum David.

WLC ¹⁵ וְלֹֽא־ תַכְרִ֧ת אֶֽת־ חַסְדְּךָ֛ מֵעִ֥ם בֵּיתִ֖י עַד־ עוֹלָ֑ם וְלֹ֗א בְּהַכְרִ֤ת יְהוָה֙ אֶת־ אֹיְבֵ֣י דָוִ֔ד אִ֕ישׁ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃

VULC ¹⁶ Pepigit ergo Jonathas fœdus cum domo David : et requisivit Dominus de manu inimicorum David.

WLC ¹⁶ וַיִּכְרֹ֥ת יְהוֹנָתָ֖ן עִם־ בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וּבִקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה מִיַּ֖ד אֹיְבֵ֥י דָוִֽד׃

VULC ¹⁷ Et addidit Jonathas dejerare David, eo quod diligeret illum : sicut enim animam suam, ita diligebat eum.

WLC ¹⁷ וַיּ֤וֹסֶף יְהֽוֹנָתָן֙ לְהַשְׁבִּ֣יעַ אֶת־ דָּוִ֔ד בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹת֑וֹ כִּֽי־ אַהֲבַ֥ת נַפְשׁ֖וֹ אֲהֵבֽוֹ׃

VULC ¹⁸ Dixitque ad eum Jonathas : Cras calendæ sunt, et requireris :

WLC ¹⁸ וַיֹּֽאמֶר־ ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן מָחָ֣ר חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד מוֹשָׁבֶֽךָ׃

VULC ¹⁹ requiretur enim sessio tua usque perendie. Descendes ergo festinus, et venies in locum ubi celandus es in die qua operari licet, et sedebis juxta lapidem cui nomen est Ezel.

WLC ¹⁹ וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ תֵּרֵ֣ד מְאֹ֔ד וּבָאתָ֙ אֶל־ הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־ נִסְתַּ֥רְתָּ שָּׁ֖ם בְּי֣וֹם הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וְיָ֣שַׁבְתָּ֔ אֵ֖צֶל הָאֶ֥בֶן הָאָֽזֶל׃

VULC ²⁰ Et ego tres sagittas mittam juxta eum, et jaciam quasi exercens me ad signum.

WLC ²⁰ וַאֲנִ֕י שְׁלֹ֥שֶׁת הַחִצִּ֖ים צִדָּ֣ה אוֹרֶ֑ה לְשַֽׁלַּֽח־ לִ֖י לְמַטָּרָֽה׃

VULC ²¹ Mittam quoque et puerum, dicens ei : Vade, et affer mihi sagittas.

WLC ²¹ וְהִנֵּה֙ אֶשְׁלַ֣ח אֶת־ הַנַּ֔עַר לֵ֖ךְ מְצָ֣א אֶת־ הַחִצִּ֑ים אִם־ אָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֣ים ׀ מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה קָחֶ֧נּוּ ׀ וָבֹ֛אָה כִּֽי־ שָׁל֥וֹם לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר חַי־ יְהוָֽה׃

VULC ²² Si dixero puero : Ecce sagittæ intra te sunt, tolle eas : tu veni ad me, quia pax tibi est, et nihil est mali, vivit Dominus. Si autem sic locutus fuero puero : Ecce sagittæ ultra te sunt : vade in pace, quia dimisit te Dominus.

WLC ²² וְאִם־ כֹּ֤ה אֹמַר֙ לָעֶ֔לֶם הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה לֵ֕ךְ כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ יְהוָֽה׃

VULC ²³ De verbo autem quod locuti sumus ego et tu, sit Dominus inter me et te usque in sempiternum.

WLC ²³ וְהַ֨דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְנוּ אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה הִנֵּ֧ה יְהוָ֛ה בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ עַד־ עוֹלָֽם׃