VULC ²² Porro non est locutus Absalom ad Amnon nec malum nec bonum : oderat enim Absalom Amnon, eo quod violasset Thamar sororem suam.

WLC ²² וְלֹֽא־ דִבֶּ֧ר אַבְשָׁל֛וֹם עִם־ אַמְנ֖וֹן לְמֵרָ֣ע וְעַד־ ט֑וֹב כִּֽי־ שָׂנֵ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶת־ אַמְנ֔וֹן עַל־ דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔ה אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ׃

VULC ²³ Factum est autem post tempus biennii ut tonderentur oves Absalom in Baalhasor, quæ est juxta Ephraim : et vocavit Absalom omnes filios regis,

WLC ²³ וַֽיְהִי֙ לִשְׁנָתַ֣יִם יָמִ֔ים וַיִּהְי֤וּ גֹֽזְזִים֙ לְאַבְשָׁל֔וֹם בְּבַ֥עַל חָצ֖וֹר אֲשֶׁ֣ר עִם־ אֶפְרָ֑יִם וַיִּקְרָ֥א אַבְשָׁל֖וֹם לְכָל־ בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ²⁴ venitque ad regem, et ait ad eum : Ecce tondentur oves servi tui : veniat, oro, rex cum servis suis ad servum suum.

WLC ²⁴ וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־ הַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־ נָ֥א גֹזְזִ֖ים לְעַבְדֶּ֑ךָ יֵֽלֶךְ־ נָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וַעֲבָדָ֖יו עִם־ עַבְדֶּֽךָ׃

VULC ²⁵ Dixitque rex ad Absalom : Noli fili mi, noli rogare ut veniamus omnes et gravemus te. Cum autem cogeret eum, et noluisset ire, benedixit ei.

WLC ²⁵ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־ אַבְשָׁל֗וֹם אַל־ בְּנִי֙ אַל־ נָ֤א נֵלֵךְ֙ כֻּלָּ֔נוּ וְלֹ֥א נִכְבַּ֖ד עָלֶ֑יךָ וַיִּפְרָץ־ בּ֛וֹ וְלֹֽא־ אָבָ֥ה לָלֶ֖כֶת וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ׃

VULC ²⁶ Et ait Absalom : Si non vis venire, veniat, obsecro, nobiscum saltem Amnon frater meus. Dixitque ad eum rex : Non est necesse ut vadat tecum.

WLC ²⁶ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם וָלֹ֕א יֵֽלֶךְ־ נָ֥א אִתָּ֖נוּ אַמְנ֣וֹן אָחִ֑י וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה יֵלֵ֖ךְ עִמָּֽךְ׃

VULC ²⁷ Coëgit itaque Absalom eum, et dimisit cum eo Amnon et universos filios regis. Feceratque Absalom convivium quasi convivium regis.

WLC ²⁷ וַיִּפְרָץ־ בּ֖וֹ אַבְשָׁל֑וֹם וַיִּשְׁלַ֤ח אִתּוֹ֙ אֶת־ אַמְנ֔וֹן וְאֵ֖ת כָּל־ בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ²⁸ Præceperat autem Absalom pueris suis, dicens : Observate cum temulentus fuerit Amnon vino, et dixero vobis : Percutite eum, et interficite : nolite timere : ego enim sum qui præcipio vobis : roboramini, et estote viri fortes.

WLC ²⁸ וַיְצַו֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶת־ נְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר רְא֣וּ נָ֠א כְּט֨וֹב לֵב־ אַמְנ֤וֹן בַּיַּ֙יִן֙ וְאָמַרְתִּ֣י אֲלֵיכֶ֔ם הַכּ֧וּ אֶת־ אַמְנ֛וֹן וַהֲמִתֶּ֥ם אֹת֖וֹ אַל־ תִּירָ֑אוּ הֲל֗וֹא כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ צִוִּ֣יתִי אֶתְכֶ֔ם חִזְק֖וּ וִהְי֥וּ לִבְנֵי־ חָֽיִל׃