VULC ¹³ Venit igitur nuntius ad David, dicens : Toto corde universus Israël sequitur Absalom.

WLC ¹³ וַיָּבֹא֙ הַמַּגִּ֔יד אֶל־ דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הָיָ֛ה לֶב־ אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם׃

VULC ¹⁴ Et ait David servis suis qui erant cum eo in Jerusalem : Surgite, fugiamus : neque enim erit nobis effugium a facie Absalom : festinate egredi, ne forte veniens occupet nos, et impellat super nos ruinam, et percutiat civitatem in ore gladii.

WLC ¹⁴ וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכָל־ עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר־ אִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא־ תִֽהְיֶה־ לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן־ יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֙נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֙ינוּ֙ אֶת־ הָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי־ חָֽרֶב׃

VULC ¹⁵ Dixeruntque servi regis ad eum : Omnia quæcumque præceperit dominus noster rex, libenter exequemur servi tui.

WLC ¹⁵ וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי־ הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־ הַמֶּ֑לֶךְ כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־ יִבְחַ֛ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִנֵּ֥ה עֲבָדֶֽיךָ׃

VULC ¹⁶ Egressus est ergo rex et universa domus ejus pedibus suis : et dereliquit rex decem mulieres concubinas ad custodiendam domum.

WLC ¹⁶ וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָל־ בֵּית֖וֹ בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעֲזֹ֣ב הַמֶּ֗לֶךְ אֵ֣ת עֶ֧שֶׂר נָשִׁ֛ים פִּֽלַגְשִׁ֖ים לִשְׁמֹ֥ר הַבָּֽיִת׃

VULC ¹⁷ Egressusque rex et omnis Israël pedibus suis, stetit procul a domo :

WLC ¹⁷ וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָל־ הָעָ֖ם בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעַמְד֖וּ בֵּ֥ית הַמֶּרְחָֽק׃

VULC ¹⁸ et universi servi ejus ambulabant juxta eum, et legiones Cerethi, et Phelethi, et omnes Gethæi, pugnatores validi, sexcenti viri qui secuti eum fuerant de Geth pedites, præcedebant regem.

WLC ¹⁸ וְכָל־ עֲבָדָיו֙ עֹבְרִ֣ים עַל־ יָד֔וֹ וְכָל־ הַכְּרֵתִ֖י וְכָל־ הַפְּלֵתִ֑י וְכָֽל־ הַגִּתִּ֞ים שֵׁשׁ־ מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ אֲשֶׁר־ בָּ֤אוּ בְרַגְלוֹ֙ מִגַּ֔ת עֹבְרִ֖ים עַל־ פְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ¹⁹ Dixit autem rex ad Ethai Gethæum : Cur venis nobiscum ? revertere, et habita cum rege, quia peregrinus es, et egressus es de loco tuo.

WLC ¹⁹ וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־ אִתַּ֣י הַגִּתִּ֔י לָ֧מָּה תֵלֵ֛ךְ גַּם־ אַתָּ֖ה אִתָּ֑נוּ שׁ֣וּב וְשֵׁ֤ב עִם־ הַמֶּ֙לֶךְ֙ כִּֽי־ נָכְרִ֣י אַ֔תָּה וְגַם־ גֹּלֶ֥ה אַתָּ֖ה לִמְקוֹמֶֽךָ׃

VULC ²⁰ Heri venisti, et hodie compelleris nobiscum egredi ? ego autem vadam quo iturus sum : revertere, et reduc tecum fratres tuos, et Dominus faciet tecum misericordiam et veritatem, quia ostendisti gratiam et fidem.

WLC ²⁰ תְּמ֣וֹל ׀ בּוֹאֶ֗ךָ וְהַיּ֞וֹם עִמָּ֙נוּ֙ לָלֶ֔כֶת וַאֲנִ֣י הוֹלֵ֔ךְ עַ֥ל אֲשֶׁר־ אֲנִ֖י הוֹלֵ֑ךְ שׁ֣וּב וְהָשֵׁ֧ב אֶת־ אַחֶ֛יךָ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃

VULC ²¹ Et respondit Ethai regi dicens : Vivit Dominus, et vivit dominus meus rex, quoniam in quocumque loco fueris, domine mi rex, sive in morte, sive in vita, ibi erit servus tuus.

WLC ²¹ וַיַּ֧עַן אִתַּ֛י אֶת־ הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר חַי־ יְהוָ֗ה וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י אִם־ בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶה־ שָּׁ֣ם ׀ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ אִם־ לְמָ֙וֶת֙ אִם־ לְחַיִּ֔ים כִּי־ שָׁ֖ם יִהְיֶ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃

VULC ²² Et ait David Ethai : Veni, et transi. Et transivit Ethai Gethæus, et omnes viri qui cum eo erant, et reliqua multitudo.

WLC ²² וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־ אִתַּ֖י לֵ֣ךְ וַעֲבֹ֑ר וַֽיַּעֲבֹ֞ר אִתַּ֤י הַגִּתִּי֙ וְכָל־ אֲנָשָׁ֔יו וְכָל־ הַטַּ֖ף אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃

VULC ²³ Omnesque flebant voce magna, et universus populus transibat : rex quoque transgrediebatur torrentem Cedron, et cunctus populus incedebat contra viam quæ respicit ad desertum.

WLC ²³ וְכָל־ הָאָ֗רֶץ בּוֹכִים֙ ק֣וֹל גָּד֔וֹל וְכָל־ הָעָ֖ם עֹֽבְרִ֑ים וְהַמֶּ֗לֶךְ עֹבֵר֙ בְּנַ֣חַל קִדְר֔וֹן וְכָל־ הָעָם֙ עֹבְרִ֔ים עַל־ פְּנֵי־ דֶ֖רֶךְ אֶת־ הַמִּדְבָּֽר׃

VULC ²⁴ Venit autem et Sadoc sacerdos, et universi Levitæ cum eo, portantes arcam fœderis Dei : et deposuerunt arcam Dei. Et ascendit Abiathar, donec expletus esset omnis populus qui egressus fuerat de civitate.

WLC ²⁴ וְהִנֵּ֨ה גַם־ צָד֜וֹק וְכָֽל־ הַלְוִיִּ֣ם אִתּ֗וֹ נֹֽשְׂאִים֙ אֶת־ אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וַיַּצִּ֙קוּ֙ אֶת־ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וַיַּ֖עַל אֶבְיָתָ֑ר עַד־ תֹּ֥ם כָּל־ הָעָ֖ם לַעֲב֥וֹר מִן־ הָעִֽיר׃

VULC ²⁵ Et dixit rex ad Sadoc : Reporta arcam Dei in urbem : si invenero gratiam in oculis Domini, reducet me, et ostendet mihi eam, et tabernaculum suum.

WLC ²⁵ וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצָד֔וֹק הָשֵׁ֛ב אֶת־ אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים הָעִ֑יר אִם־ אֶמְצָ֥א חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה וֶהֱשִׁבַ֕נִי וְהִרְאַ֥נִי אֹת֖וֹ וְאֶת־ נָוֵֽהוּ׃

VULC ²⁶ Si autem dixerit mihi : Non places : præsto sum : faciat quod bonum est coram se.

WLC ²⁶ וְאִם֙ כֹּ֣ה יֹאמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי בָּ֑ךְ הִנְנִ֕י יַֽעֲשֶׂה־ לִּ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר ט֖וֹב בְּעֵינָֽיו׃

VULC ²⁷ Et dixit rex ad Sadoc sacerdotem : O videns, revertere in civitatem in pace : et Achimaas filius tuus, et Jonathas filius Abiathar, duo filii vestri, sint vobiscum.

WLC ²⁷ וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־ צָד֣וֹק הַכֹּהֵ֔ן הֲרוֹאֶ֣ה אַתָּ֔ה שֻׁ֥בָה הָעִ֖יר בְּשָׁל֑וֹם וַאֲחִימַ֨עַץ בִּנְךָ֜ וִיהוֹנָתָ֧ן בֶּן־ אֶבְיָתָ֛ר שְׁנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אִתְּכֶֽם׃

VULC ²⁸ Ecce ego abscondar in campestribus deserti, donec veniat sermo a vobis indicans mihi.

WLC ²⁸ רְאוּ֙ אָנֹכִ֣י מִתְמַהְמֵ֔הַּ הַמִּדְבָּ֑ר עַ֣ד בּ֥וֹא דָבָ֛ר מֵעִמָּכֶ֖ם לְהַגִּ֥יד לִֽי׃

VULC ²⁹ Reportaverunt ergo Sadoc et Abiathar arcam Dei in Jerusalem, et manserunt ibi.

WLC ²⁹ וַיָּ֨שֶׁב צָד֧וֹק וְאֶבְיָתָ֛ר אֶת־ אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים יְרוּשָׁלִָ֑ם וַיֵּשְׁב֖וּ שָֽׁם׃

VULC ³⁰ Porro David ascendebat clivum Olivarum, scandens et flens, nudis pedibus incedens, et operto capite : sed et omnis populus qui erat cum eo, operto capite ascendebat plorans.

WLC ³⁰ וְדָוִ֡ד עֹלֶה֩ בְמַעֲלֵ֨ה הַזֵּיתִ֜ים עֹלֶ֣ה ׀ וּבוֹכֶ֗ה וְרֹ֥אשׁ לוֹ֙ חָפ֔וּי וְה֖וּא הֹלֵ֣ךְ יָחֵ֑ף וְכָל־ הָעָ֣ם אֲשֶׁר־ אִתּ֗וֹ חָפוּ֙ אִ֣ישׁ רֹאשׁ֔וֹ וְעָל֥וּ עָלֹ֖ה וּבָכֹֽה׃

VULC ³¹ Nuntiatum est autem David quod et Achitophel esset in conjuratione cum Absalom : dixitque David : Infatua, quæso, Domine, consilium Achitophel.

WLC ³¹ וְדָוִד֙ הִגִּ֣יד לֵאמֹ֔ר אֲחִיתֹ֥פֶל בַּקֹּשְׁרִ֖ים עִם־ אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד סַכֶּל־ נָ֛א אֶת־ עֲצַ֥ת אֲחִיתֹ֖פֶל יְהוָֽה׃

VULC ³² Cumque ascenderet David summitatem montis in quo adoraturus erat Dominum, ecce occurrit ei Chusai Arachites, scissa veste, et terra pleno capite.

WLC ³² וַיְהִ֤י דָוִד֙ בָּ֣א עַד־ הָרֹ֔אשׁ אֲשֶֽׁר־ יִשְׁתַּחֲוֶ֥ה שָׁ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וְהִנֵּ֤ה לִקְרָאתוֹ֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י קָר֙וּעַ֙ כֻּתָּנְתּ֔וֹ וַאֲדָמָ֖ה עַל־ רֹאשֽׁוֹ׃

VULC ³³ Et dixit ei David : Si veneris mecum, eris mihi oneri :

WLC ³³ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ דָּוִ֑ד אִ֚ם עָבַ֣רְתָּ אִתִּ֔י וְהָיִ֥תָ עָלַ֖י לְמַשָּֽׂא׃

VULC ³⁴ si autem in civitatem revertaris, et dixeris Absalom : Servus tuus sum, rex : sicut fui servus patris tui, sic ero servus tuus : dissipabis consilium Achitophel.

WLC ³⁴ וְאִם־ הָעִ֣יר תָּשׁ֗וּב וְאָמַרְתָּ֤ לְאַבְשָׁלוֹם֙ עַבְדְּךָ֨ אֲנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶֽהְיֶ֔ה עֶ֣בֶד אָבִ֤יךָ וַֽאֲנִי֙ מֵאָ֔ז וְעַתָּ֖ה וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וְהֵפַרְתָּ֣ה לִ֔י אֵ֖ת עֲצַ֥ת אֲחִיתֹֽפֶל׃

VULC ³⁵ Habes autem tecum Sadoc et Abiathar sacerdotes : et omne verbum quodcumque audieris de domo regis, indicabis Sadoc et Abiathar sacerdotibus.

WLC ³⁵ וַהֲל֤וֹא עִמְּךָ֙ שָׁ֔ם צָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִ֑ים וְהָיָ֗ה כָּל־ הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁמַע֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ תַּגִּ֕יד לְצָד֥וֹק וּלְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִֽים׃

VULC ³⁶ Sunt autem cum eis duo filii eorum Achimaas filius Sadoc, et Jonathas filius Abiathar : et mittetis per eos ad me omne verbum quod audieritis.

WLC ³⁶ הִנֵּה־ שָׁ֤ם עִמָּם֙ שְׁנֵ֣י בְנֵיהֶ֔ם אֲחִימַ֣עַץ לְצָד֔וֹק וִיהוֹנָתָ֖ן לְאֶבְיָתָ֑ר וּשְׁלַחְתֶּ֤ם בְּיָדָם֙ אֵלַ֔י כָּל־ דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁמָֽעוּ׃

VULC ³⁷ Veniente ergo Chusai amico David in civitatem, Absalom quoque ingressus est Jerusalem.

WLC ³⁷ וַיָּבֹ֥א חוּשַׁ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד הָעִ֑יר וְאַבְשָׁלֹ֔ם יָבֹ֖א יְרוּשָׁלִָֽם׃

VULC ¹ Cumque David transisset paululum montis verticem, apparuit Siba puer Miphiboseth in occursum ejus, cum duobus asinis, qui onerati erant ducentis panibus, et centum alligaturis uvæ passæ, et centum massis palatharum, et utre vini.

WLC ¹ וְדָוִ֗ד עָבַ֤ר מְעַט֙ מֵֽהָרֹ֔אשׁ וְהִנֵּ֥ה צִיבָ֛א נַ֥עַר מְפִי־ בֹ֖שֶׁת לִקְרָאת֑וֹ וְצֶ֨מֶד חֲמֹרִ֜ים חֲבֻשִׁ֗ים וַעֲלֵיהֶם֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּמֵאָ֧ה צִמּוּקִ֛ים וּמֵ֥אָה קַ֖יִץ וְנֵ֥בֶל יָֽיִן׃

VULC ² Et dixit rex Sibæ : Quid sibi volunt hæc ? Responditque Siba : Asini, domesticis regis ut sedeant : panes et palathæ ad vescendum pueris tuis : vinum autem ut bibat si quis defecerit in deserto.

WLC ² וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־ צִיבָ֖א מָה־ אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר צִ֠יבָא הַחֲמוֹרִ֨ים לְבֵית־ הַמֶּ֜לֶךְ לִרְכֹּ֗ב וְהַקַּ֙יִץ֙ לֶאֱכ֣וֹל הַנְּעָרִ֔ים וְהַיַּ֕יִן לִשְׁתּ֥וֹת הַיָּעֵ֖ף בַּמִּדְבָּֽר׃

VULC ³ Et ait rex : Ubi est filius domini tui ? Responditque Siba regi : Remansit in Jerusalem, dicens : Hodie restituet mihi domus Israël regnum patris mei.

WLC ³ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וְאַיֵּ֖ה בֶּן־ אֲדֹנֶ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר צִיבָ֜א אֶל־ הַמֶּ֗לֶךְ הִנֵּה֙ יוֹשֵׁ֣ב בִּירוּשָׁלִַ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר הַיּ֗וֹם יָשִׁ֤יבוּ לִי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת מַמְלְכ֥וּת אָבִֽי׃

VULC ⁴ Et ait rex Sibæ : Tua sint omnia quæ fuerunt Miphiboseth. Dixitque Siba : Oro ut inveniam gratiam coram te, domine mi rex.

WLC ⁴ וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצִבָ֔א הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִי־ בֹ֑שֶׁת וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי אֶמְצָא־ חֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ⁵ Venit ergo rex David usque Bahurim : et ecce egrediebatur inde vir de cognatione domus Saul, nomine Semei, filius Gera : procedebatque egrediens, et maledicebat,

WLC ⁵ וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַד־ בַּֽחוּרִ֑ים וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּית־ שָׁא֗וּל וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶן־ גֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽל׃

VULC ⁶ mittebatque lapides contra David et contra universos servos regis David : omnis autem populus, et universi bellatores, a dextro et a sinistro latere regis incedebant.

WLC ⁶ וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ אֶת־ דָּוִ֔ד וְאֶת־ כָּל־ עַבְדֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וְכָל־ הָעָם֙ וְכָל־ הַגִּבֹּרִ֔ים מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃

VULC ⁷ Ita autem loquebatur Semei cum malediceret regi : Egredere, egredere, vir sanguinum, et vir Belial.

WLC ⁷ וְכֹֽה־ אָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַל׃

VULC ⁸ Reddidit tibi Dominus universum sanguinem domus Saul : quoniam invasisti regnum pro eo, et dedit Dominus regnum in manu Absalom filii tui : et ecce premunt te mala tua, quoniam vir sanguinum es.

WLC ⁸ הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהוָ֜ה כֹּ֣ל ׀ דְּמֵ֣י בֵית־ שָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ אֶת־ הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה׃

VULC ⁹ Dixit autem Abisai filius Sarviæ regi : Quare maledicit canis hic mortuus domino meo regi ? vadam, et amputabo caput ejus.

WLC ⁹ וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּן־ צְרוּיָה֙ אֶל־ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת־ אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָה־ נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת־ רֹאשֽׁוֹ׃

VULC ¹⁰ Et ait rex : Quid mihi et vobis est, filii Sarviæ ? dimittite eum, ut maledicat : Dominus enim præcepit ei ut malediceret David : et quis est qui audeat dicere quare sic fecerit ?

WLC ¹⁰ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַה־ לִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה יְקַלֵּ֗ל יְהוָה֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶת־ דָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽן׃

VULC ¹¹ Et ait rex Abisai, et universis servis suis : Ecce filius meus qui egressus est de utero meo, quærit animam meam : quanto magis nunc filius Jemini ? Dimittite eum ut maledicat juxta præceptum Domini :

WLC ¹¹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤ד אֶל־ אֲבִישַׁי֙ וְאֶל־ כָּל־ עֲבָדָ֔יו הִנֵּ֥ה בְנִ֛י אֲשֶׁר־ יָצָ֥א מִמֵּעַ֖י מְבַקֵּ֣שׁ אֶת־ נַפְשִׁ֑י וְאַ֨ף כִּֽי־ עַתָּ֜ה בֶּן־ הַיְמִינִ֗י הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָֽמַר־ ל֖וֹ יְהוָֽה׃

VULC ¹² si forte respiciat Dominus afflictionem meam, et reddat mihi Dominus bonum pro maledictione hac hodierna.

WLC ¹² אוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהוָ֖ה וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

VULC ¹³ Ambulabat itaque David et socii ejus per viam cum eo. Semei autem per jugum montis ex latere contra illum gradiebatur, maledicens, et mittens lapides adversum eum, terramque spargens.

WLC ¹³ וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד וַאֲנָשָׁ֖יו בַּדָּ֑רֶךְ וְשִׁמְעִ֡י הֹלֵךְ֩ בְּצֵ֨לַע הָהָ֜ר לְעֻמָּת֗וֹ הָלוֹךְ֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ לְעֻמָּת֔וֹ וְעִפַּ֖ר בֶּעָפָֽר׃

VULC ¹⁴ Venit itaque rex, et universus populus cum eo lassus, et refocillati sunt ibi.

WLC ¹⁴ וַיָּבֹ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָל־ הָעָ֥ם אֲשֶׁר־ אִתּ֖וֹ עֲיֵפִ֑ים וַיִּנָּפֵ֖שׁ שָֽׁם׃

VULC ¹⁵ Absalom autem et omnis populus ejus ingressi sunt Jerusalem, sed et Achitophel cum eo.

WLC ¹⁵ וְאַבְשָׁל֗וֹם וְכָל־ הָעָם֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖אוּ יְרוּשָׁלִָ֑ם וַאֲחִיתֹ֖פֶל אִתּֽוֹ׃

VULC ¹⁶ Cum autem venisset Chusai Arachites amicus David ad Absalom, locutus est ad eum : Salve rex, salve rex.

WLC ¹⁶ וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר־ בָּ֞א חוּשַׁ֧י הָאַרְכִּ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד אֶל־ אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֤אמֶר חוּשַׁי֙ אֶל־ אַבְשָׁלֹ֔ם יְחִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ¹⁷ Ad quem Absalom : Hæc est, inquit, gratia tua ad amicum tuum ? quare non ivisti cum amico tuo ?

WLC ¹⁷ וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־ חוּשַׁ֔י זֶ֥ה חַסְדְּךָ֖ אֶת־ רֵעֶ֑ךָ לָ֥מָּה לֹֽא־ הָלַ֖כְתָּ אֶת־ רֵעֶֽךָ׃

VULC ¹⁸ Responditque Chusai ad Absalom : Nequaquam : quia illius ero, quem elegit Dominus, et omnis hic populus, et universus Israël : et cum eo manebo.

WLC ¹⁸ וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁי֮ אֶל־ אַבְשָׁלֹם֒ לֹ֕א כִּי֩ אֲשֶׁ֨ר בָּחַ֧ר יְהוָ֛ה וְהָעָ֥ם הַזֶּ֖ה וְכָל־ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל אֶהְיֶ֖ה וְאִתּ֥וֹ אֵשֵֽׁב׃

VULC ¹⁹ Sed ut et hoc inferam, cui ego serviturus sum ? nonne filio regis ? Sicut parui patri tuo, ita parebo et tibi.

WLC ¹⁹ וְהַשֵּׁנִ֗ית לְמִי֙ אֲנִ֣י אֶֽעֱבֹ֔ד הֲל֖וֹא לִפְנֵ֣י בְנ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֤ר עָבַ֙דְתִּי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כֵּ֖ן אֶהְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃

VULC ²⁰ Dixit autem Absalom ad Achitophel : Inite consilium quid agere debeamus.

WLC ²⁰ וַיֹּ֥אמֶר אַבְשָׁל֖וֹם אֶל־ אֲחִיתֹ֑פֶל הָב֥וּ לָכֶ֛ם עֵצָ֖ה מַֽה־ נַּעֲשֶֽׂה׃

VULC ²¹ Et ait Achitophel ad Absalom : Ingredere ad concubinas patris tui, quas dimisit ad custodiendam domum : ut cum audierit omnis Israël quod fœdaveris patrem tuum, roborentur tecum manus eorum.

WLC ²¹ וַיֹּ֤אמֶר אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶל־ אַבְשָׁלֹ֔ם בּ֚וֹא אֶל־ פִּלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הִנִּ֖יחַ לִשְׁמ֣וֹר הַבָּ֑יִת וְשָׁמַ֤ע כָּל־ יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־ נִבְאַ֣שְׁתָּ אֶת־ אָבִ֔יךָ וְחָ֣זְק֔וּ יְדֵ֖י כָּל־ אֲשֶׁ֥ר אִתָּֽךְ׃

VULC ²² Tetenderunt ergo Absalom tabernaculum in solario, ingressusque est ad concubinas patris sui coram universo Israël.

WLC ²² וַיַּטּ֧וּ לְאַבְשָׁל֛וֹם הָאֹ֖הֶל עַל־ הַגָּ֑ג וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־ פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כָּל־ יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ²³ Consilium autem Achitophel quod dabat in diebus illis, quasi si quis consuleret Deum : sic erat omne consilium Achitophel, et cum esset cum David, et cum esset cum Absalom.

WLC ²³ וַעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַל־ בִּדְבַ֣ר הָאֱלֹהִ֑ים כֵּ֚ן כָּל־ עֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּם־ לְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם׃

VULC ¹ Dixit ergo Achitophel ad Absalom : Eligam mihi duodecim millia virorum, et consurgens persequar David hac nocte.

WLC ¹ וַיֹּ֥אמֶר אֲחִיתֹ֖פֶל אֶל־ אַבְשָׁלֹ֑ם אֶבְחֲרָ֣ה נָּ֗א שְׁנֵים־ עָשָׂ֥ר אֶ֙לֶף֙ אִ֔ישׁ וְאָק֛וּמָה וְאֶרְדְּפָ֥ה אַחֲרֵי־ דָוִ֖ד הַלָּֽיְלָה׃

VULC ² Et irruens super eum (quippe qui lassus est, et solutis manibus), percutiam eum : cumque fugerit omnis populus qui cum eo est, percutiam regem desolatum.

WLC ² וְאָב֣וֹא עָלָ֗יו וְה֤וּא יָגֵ֙עַ֙ וּרְפֵ֣ה יָדַ֔יִם וְהַֽחֲרַדְתִּ֣י אֹת֔וֹ וְנָ֖ס כָּל־ הָעָ֣ם אֲשֶׁר־ אִתּ֑וֹ וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־ הַמֶּ֖לֶךְ לְבַדּֽוֹ׃

VULC ³ Et reducam universum populum, quomodo unus homo reverti solet : unum enim virum tu quæris : et omnis populus erit in pace.

WLC ³ וְאָשִׁ֥יבָה כָל־ הָעָ֖ם אֵלֶ֑יךָ כְּשׁ֣וּב הַכֹּ֔ל הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֔שׁ כָּל־ הָעָ֖ם יִהְיֶ֥ה שָׁלֽוֹם׃

VULC ⁴ Placuitque sermo ejus Absalom, et cunctis majoribus natu Israël.

WLC ⁴ וַיִּישַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם וּבְעֵינֵ֖י כָּל־ זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ⁵ Ait autem Absalom : Vocate Chusai Arachiten, et audiamus quid etiam ipse dicat.

WLC ⁵ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם קְרָ֣א נָ֔א גַּ֖ם לְחוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֑י וְנִשְׁמְעָ֥ה מַה־ בְּפִ֖יו גַּם־ הֽוּא׃

VULC ⁶ Cumque venisset Chusai ad Absalom, ait Absalom ad eum : Hujuscemodi sermonem locutus est Achitophel : facere debemus an non ? quod das consilium ?

WLC ⁶ וַיָּבֹ֣א חוּשַׁי֮ אֶל־ אַבְשָׁלוֹם֒ וַיֹּאמֶר֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ דִּבֶּ֣ר אֲחִיתֹ֔פֶל הֲנַעֲשֶׂ֖ה אֶת־ דְּבָר֑וֹ אִם־ אַ֖יִן אַתָּ֥ה דַבֵּֽר׃

VULC ⁷ Et dixit Chusai ad Absalom : Non est bonum consilium quod dedit Achitophel hac vice.

WLC ⁷ וַיֹּ֥אמֶר חוּשַׁ֖י אֶל־ אַבְשָׁל֑וֹם לֹֽא־ טוֹבָ֧ה הָעֵצָ֛ה אֲשֶׁר־ יָעַ֥ץ אֲחִיתֹ֖פֶל בַּפַּ֥עַם הַזֹּֽאת׃

VULC ⁸ Et rursum intulit Chusai : Tu nosti patrem tuum, et viros qui cum eo sunt, esse fortissimos et amaro animo, veluti si ursa raptis catulis in saltu sæviat : sed et pater tuus vir bellator est, nec morabitur cum populo.

WLC ⁸ וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אַתָּ֣ה יָ֠דַעְתָּ אֶת־ אָבִ֨יךָ וְאֶת־ אֲנָשָׁ֜יו כִּ֧י גִבֹּרִ֣ים הֵ֗מָּה וּמָרֵ֥י נֶ֙פֶשׁ֙ הֵ֔מָּה כְּדֹ֥ב שַׁכּ֖וּל בַּשָּׂדֶ֑ה וְאָבִ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א יָלִ֖ין אֶת־ הָעָֽם׃

VULC ⁹ Forsitan nunc latitat in foveis, aut in uno, quo voluerit, loco : et cum ceciderit unus quilibet in principio, audiet quicumque audierit, et dicet : Facta est plaga in populo qui sequebatur Absalom.

WLC ⁹ הִנֵּ֨ה עַתָּ֤ה הֽוּא־ נֶחְבָּא֙ בְּאַחַ֣ת הַפְּחָתִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ד הַמְּקוֹמֹ֑ת וְהָיָ֗ה כִּנְפֹ֤ל בָּהֶם֙ בַּתְּחִלָּ֔ה וְשָׁמַ֤ע הַשֹּׁמֵ֙עַ֙ וְאָמַ֔ר הָֽיְתָה֙ מַגֵּפָ֔ה בָּעָ֕ם אֲשֶׁ֖ר אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֹֽם׃

VULC ¹⁰ Et fortissimus quisque, cujus cor est quasi leonis, pavore solvetur : scit enim omnis populus Israël fortem esse patrem tuum, et robustos omnes qui cum eo sunt.

WLC ¹⁰ וְה֣וּא גַם־ בֶּן־ חַ֗יִל אֲשֶׁ֥ר לִבּ֛וֹ כְּלֵ֥ב הָאַרְיֵ֖ה הִמֵּ֣ס יִמָּ֑ס כִּֽי־ יֹדֵ֤עַ כָּל־ יִשְׂרָאֵל֙ כִּי־ גִבּ֣וֹר אָבִ֔יךָ וּבְנֵי־ חַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃

VULC ¹¹ Sed hoc mihi videtur rectum esse consilium. Congregetur ad te universus Israël, a Dan usque Bersabee, quasi arena maris innumerabilis : et tu eris in medio eorum.

WLC ¹¹ כִּ֣י יָעַ֗צְתִּי הֵ֠אָסֹף יֵאָסֵ֨ף עָלֶ֤יךָ כָל־ יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע כַּח֥וֹל אֲשֶׁר־ עַל־ הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וּפָנֶ֥יךָ הֹלְכִ֖ים בַּקְרָֽב׃

VULC ¹² Et irruemus super eum in quocumque loco inventus fuerit, et operiemus eum, sicut cadere solet ros super terram : et non relinquemus de viris qui cum eo sunt, ne unum quidem.

WLC ¹² וּבָ֣אנוּ אֵלָ֗יו הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצָ֣א שָׁ֔ם וְנַ֣חְנוּ עָלָ֔יו כַּאֲשֶׁ֛ר יִפֹּ֥ל הַטַּ֖ל עַל־ הָאֲדָמָ֑ה וְלֹֽא־ נ֥וֹתַר בּ֛וֹ וּבְכָל־ הָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־ אִתּ֖וֹ גַּם־ אֶחָֽד׃

VULC ¹³ Quod si urbem aliquam fuerit ingressus, circumdabit omnis Israël civitati illi funes, et trahemus eam in torrentem, ut non reperiatur ne calculus quidem ex ea.

WLC ¹³ וְאִם־ אֶל־ עִיר֙ יֵֽאָסֵ֔ף וְהִשִּׂ֧יאוּ כָֽל־ יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־ הָעִ֥יר הַהִ֖יא חֲבָלִ֑ים וְסָחַ֤בְנוּ אֹתוֹ֙ עַד־ הַנַּ֔חַל עַ֛ד אֲשֶֽׁר־ לֹא־ נִמְצָ֥א שָׁ֖ם גַּם־ צְרֽוֹר׃

VULC ¹⁴ Dixitque Absalom, et omnes viri Israël : Melius est consilium Chusai Arachitæ, consilio Achitophel : Domini autem nutu dissipatum est consilium Achitophel utile, ut induceret Dominus super Absalom malum.

WLC ¹⁴ וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ וְכָל־ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל טוֹבָ֗ה עֲצַת֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י מֵעֲצַ֖ת אֲחִיתֹ֑פֶל וַיהוָ֣ה צִוָּ֗ה לְהָפֵ֞ר אֶת־ עֲצַ֤ת אֲחִיתֹ֙פֶל֙ הַטּוֹבָ֔ה לְבַעֲב֗וּר הָבִ֧יא יְהוָ֛ה אֶל־ אַבְשָׁל֖וֹם אֶת־ הָרָעָֽה׃