VULC ¹ Facta est ergo longa concertatio inter domum Saul et inter domum David : David proficiscens, et semper seipso robustior, domus autem Saul decrescens quotidie.

WLC ¹ וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְדָוִד֙ הֹלֵ֣ךְ וְחָזֵ֔ק וּבֵ֥ית שָׁא֖וּל הֹלְכִ֥ים וְדַלִּֽים׃

VULC ² Natique sunt filii David in Hebron : fuitque primogenitus ejus Amnon, de Achinoam Jezraëlitide.

WLC ² לְדָוִ֛ד בָּנִ֖ים בְּחֶבְר֑וֹן וַיְהִ֤י בְכוֹרוֹ֙ אַמְנ֔וֹן לַאֲחִינֹ֖עַם הַיִּזְרְעֵאלִֽת׃

VULC ³ Et post eum Cheleab, de Abigail uxore Nabal Carmeli : porro tertius Absalom, filius Maacha filiæ Tholmai regis Gessur.

WLC ³ וּמִשְׁנֵ֣הוּ כִלְאָ֔ב אֵ֖שֶׁת נָבָ֣ל הַֽכַּרְמְלִ֑י וְהַשְּׁלִשִׁי֙ אַבְשָׁל֣וֹם בֶּֽן־ מַעֲכָ֔ה בַּת־ תַּלְמַ֖י מֶ֥לֶךְ גְּשֽׁוּר׃

VULC ⁴ Quartus autem Adonias, filius Haggith : et quintus Saphathia, filius Abital.

WLC ⁴ וְהָרְבִיעִ֖י אֲדֹנִיָּ֣ה בֶן־ חַגִּ֑ית וְהַחֲמִישִׁ֖י שְׁפַטְיָ֥ה בֶן־ אֲבִיטָֽל׃

VULC ⁵ Sextus quoque Jethraam, de Egla uxore David : hi nati sunt David in Hebron.

WLC ⁵ וְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָ֖ה אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְדָוִ֖ד בְּחֶבְרֽוֹן׃

VULC ⁶ Cum ergo esset prælium inter domum Saul et domum David, Abner filius Ner regebat domum Saul.

WLC ⁶ וַיְהִ֗י בִּֽהְיוֹת֙ הַמִּלְחָמָ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְאַבְנֵ֛ר הָיָ֥ה מִתְחַזֵּ֖ק בְּבֵ֥ית שָׁאֽוּל׃

VULC ⁷ Fuerat autem Sauli concubina nomine Respha, filia Aja. Dixitque Isboseth ad Abner :

WLC ⁷ וּלְשָׁא֣וּל פִּלֶ֔גֶשׁ וּשְׁמָ֖הּ רִצְפָּ֣ה בַת־ אַיָּ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־ אַבְנֵ֔ר מַדּ֥וּעַ בָּ֖אתָה אֶל־ פִּילֶ֥גֶשׁ אָבִֽי׃

VULC ⁸ Quare ingressus es ad concubinam patris mei ? Qui iratus nimis propter verba Isboseth, ait : Numquid caput canis ego sum adversum Judam hodie, qui fecerim misericordiam super domum Saul patris tui, et super fratres et proximos ejus, et non tradidi te in manus David, et tu requisisti in me quod argueres pro muliere hodie ?

WLC ⁸ וַיִּחַר֩ לְאַבְנֵ֨ר מְאֹ֜ד עַל־ דִּבְרֵ֣י אִֽישׁ־ בֹּ֗שֶׁת וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֮ אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָה֒ הַיּ֨וֹם אֶֽעֱשֶׂה־ חֶ֜סֶד עִם־ בֵּ֣ית ׀ שָׁא֣וּל אָבִ֗יךָ אֶל־ אֶחָיו֙ וְאֶל־ מֵ֣רֵעֵ֔הוּ וְלֹ֥א הִמְצִיתִ֖ךָ בְּיַד־ דָּוִ֑ד וַתִּפְקֹ֥ד עָלַ֛י עֲוֺ֥ן הָאִשָּׁ֖ה הַיּֽוֹם׃

VULC ⁹ Hæc faciat Deus Abner, et hæc addat ei, nisi quomodo juravit Dominus David, sic faciam cum eo,

WLC ⁹ כֹּֽה־ יַעֲשֶׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְאַבְנֵ֔ר וְכֹ֖ה יֹסִ֣יף ל֑וֹ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לְדָוִ֔ד כִּֽי־ כֵ֖ן אֶֽעֱשֶׂה־ לּֽוֹ׃

VULC ¹⁰ ut transferatur regnum de domo Saul, et elevetur thronus David super Israël et super Judam, a Dan usque Bersabee.

WLC ¹⁰ לְהַֽעֲבִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה מִבֵּ֣ית שָׁא֑וּל וּלְהָקִ֞ים אֶת־ כִּסֵּ֣א דָוִ֗ד עַל־ יִשְׂרָאֵל֙ וְעַל־ יְהוּדָ֔ה מִדָּ֖ן וְעַד־ בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

VULC ¹¹ Et non potuit respondere ei quidquam, quia metuebat illum.

WLC ¹¹ וְלֹֽא־ יָכֹ֣ל ע֔וֹד לְהָשִׁ֥יב אֶת־ אַבְנֵ֖ר דָּבָ֑ר מִיִּרְאָת֖וֹ אֹתֽוֹ׃

VULC ¹² Misit ergo Abner nuntios ad David pro se dicentes : Cujus est terra ? et ut loquerentur : Fac mecum amicitias, et erit manus mea tecum, et reducam ad te universum Israël.

WLC ¹² וַיִּשְׁלַח֩ אַבְנֵ֨ר מַלְאָכִ֧ים ׀ אֶל־ דָּוִ֛ד לֵאמֹ֖ר לְמִי־ אָ֑רֶץ לֵאמֹ֗ר כָּרְתָ֤ה בְרִֽיתְךָ֙ אִתִּ֔י וְהִנֵּה֙ יָדִ֣י עִמָּ֔ךְ לְהָסֵ֥ב אֵלֶ֖יךָ אֶת־ כָּל־ יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ¹³ Qui ait : Optime : ego faciam tecum amicitias : sed unam rem peto a te, dicens : Non videbis faciem meam antequam adduxeris Michol filiam Saul : et sic venies, et videbis me.

WLC ¹³ וַיֹּ֣אמֶר ט֔וֹב אֲנִ֕י אֶכְרֹ֥ת אִתְּךָ֖ בְּרִ֑ית אַ֣ךְ דָּבָ֣ר אֶחָ֡ד אָנֹכִי֩ שֹׁאֵ֨ל מֵאִתְּךָ֤ לֵאמֹר֙ לֹא־ תִרְאֶ֣ה אֶת־ פָּנַ֔י כִּ֣י ׀ אִם־ לִפְנֵ֣י הֱבִיאֲךָ֗ אֵ֚ת מִיכַ֣ל בַּת־ שָׁא֔וּל בְּבֹאֲךָ֖ לִרְא֥וֹת אֶת־ פָּנָֽי׃

VULC ¹⁴ Misit autem David nuntios ad Isboseth filium Saul, dicens : Redde uxorem meam Michol, quam despondi mihi centum præputiis Philisthiim.

WLC ¹⁴ וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־ אִֽישׁ־ בֹּ֥שֶׁת בֶּן־ שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר תְּנָ֤ה אֶת־ אִשְׁתִּי֙ אֶת־ מִיכַ֔ל אֲשֶׁר֙ אֵרַ֣שְׂתִּי לִ֔י בְּמֵאָ֖ה עָרְל֥וֹת פְּלִשְׁתִּֽים׃

VULC ¹⁵ Misit ergo Isboseth, et tulit eam a viro suo Phaltiel filio Lais.

WLC ¹⁵ וַיִּשְׁלַח֙ אִ֣ישׁ בֹּ֔שֶׁת וַיִּקָּחֶ֖הָ מֵ֣עִֽם אִ֑ישׁ מֵעִ֖ם פַּלְטִיאֵ֥ל בֶּן־

VULC ¹⁶ Sequebaturque eam vir suus, plorans usque Bahurim : et dixit ad eum Abner : Vade, et revertere. Qui reversus est.

WLC ¹⁶ וַיֵּ֨לֶךְ אִתָּ֜הּ אִישָׁ֗הּ הָל֧וֹךְ וּבָכֹ֛ה אַחֲרֶ֖יהָ עַד־ בַּֽחֻרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֥יו אַבְנֵ֛ר לֵ֥ךְ שׁ֖וּב וַיָּשֹֽׁב׃

VULC ¹⁷ Sermonem quoque intulit Abner ad seniores Israël, dicens : Tam heri quam nudiustertius quærebatis David ut regnaret super vos.

WLC ¹⁷ וּדְבַר־ אַבְנֵ֣ר הָיָ֔ה עִם־ זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר גַּם־ תְּמוֹל֙ גַּם־ שִׁלְשֹׁ֔ם הֱיִיתֶ֞ם מְבַקְשִׁ֧ים אֶת־ דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיכֶֽם׃

VULC ¹⁸ Nunc ergo facite : quoniam Dominus locutus est ad David, dicens : In manu servi mei David salvabo populum meum Israël de manu Philisthiim, et omnium inimicorum ejus.

WLC ¹⁸ וְעַתָּ֖ה עֲשׂ֑וּ כִּ֣י יְהוָ֗ה אָמַ֤ר אֶל־ דָּוִד֙ לֵאמֹ֔ר בְּיַ֣ד ׀ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֗י הוֹשִׁ֜יעַ אֶת־ עַמִּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִיַּ֖ד כָּל־ אֹיְבֵיהֶֽם׃

VULC ¹⁹ Locutus est autem Abner etiam ad Benjamin. Et abiit ut loqueretur ad David in Hebron omnia quæ placuerant Israëli et universo Benjamin.

WLC ¹⁹ וַיְדַבֵּ֥ר גַּם־ אַבְנֵ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בִנְיָמִ֑ין וַיֵּ֣לֶךְ גַּם־ אַבְנֵ֗ר לְדַבֵּ֞ר בְּאָזְנֵ֤י דָוִד֙ בְּחֶבְר֔וֹן אֵ֤ת כָּל־ אֲשֶׁר־ טוֹב֙ בְּעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבְעֵינֵ֖י כָּל־ בֵּ֥ית בִּנְיָמִֽן׃

VULC ²⁰ Venitque ad David in Hebron cum viginti viris : et fecit David Abner, et viris ejus qui venerant cum eo, convivium.

WLC ²⁰ וַיָּבֹ֨א אַבְנֵ֤ר אֶל־ דָּוִד֙ חֶבְר֔וֹן וְאִתּ֖וֹ עֶשְׂרִ֣ים אֲנָשִׁ֑ים וַיַּ֨עַשׂ דָּוִ֧ד לְאַבְנֵ֛ר וְלַאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־ אִתּ֖וֹ מִשְׁתֶּֽה׃

VULC ²¹ Et dixit Abner ad David : Surgam, ut congregem ad te dominum meum regem omnem Israël, et ineam tecum fœdus, et imperes omnibus, sicut desiderat anima tua. Cum ergo deduxisset David Abner, et ille isset in pace,

WLC ²¹ וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֣ר אֶל־ דָּוִ֡ד אָק֣וּמָה ׀ וְֽאֵלֵ֡כָה וְאֶקְבְּצָה֩ אֶל־ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־ כָּל־ יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִכְרְת֤וּ אִתְּךָ֙ בְּרִ֔ית וּמָ֣לַכְתָּ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־ תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וַיְּשַׁלַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־ אַבְנֵ֖ר וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃

VULC ²² statim pueri David et Joab venerunt, cæsis latronibus, cum præda magna nimis : Abner autem non erat cum David in Hebron, quia jam dimiserat eum, et profectus fuerat in pace.

WLC ²² וְהִנֵּה֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֤ד וְיוֹאָב֙ בָּ֣א מֵֽהַגְּד֔וּד וְשָׁלָ֥ל רָ֖ב עִמָּ֣ם הֵבִ֑יאוּ וְאַבְנֵ֗ר אֵינֶ֤נּוּ עִם־ דָּוִד֙ בְּחֶבְר֔וֹן כִּ֥י שִׁלְּח֖וֹ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃

VULC ²³ Et Joab, et omnis exercitus qui erat cum eo, postea venerunt : nuntiatum est itaque Joab a narrantibus : Venit Abner filius Ner ad regem, et dimisit eum, et abiit in pace.

WLC ²³ וְיוֹאָ֛ב וְכָל־ הַצָּבָ֥א אֲשֶׁר־ אִתּ֖וֹ בָּ֑אוּ וַיַּגִּ֤דוּ לְיוֹאָב֙ לֵאמֹ֔ר בָּֽא־ אַבְנֵ֤ר בֶּן־ נֵר֙ אֶל־ הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיְשַׁלְּחֵ֖הוּ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃

VULC ²⁴ Et ingressus est Joab ad regem, et ait : Quid fecisti ? Ecce venit Abner ad te : quare dimisisti eum, et abiit et recessit ?

WLC ²⁴ וַיָּבֹ֤א יוֹאָב֙ אֶל־ הַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָה הִנֵּה־ בָ֤א אַבְנֵר֙ אֵלֶ֔יךָ לָמָּה־ זֶּ֥ה שִׁלַּחְתּ֖וֹ וַיֵּ֥לֶךְ הָלֽוֹךְ׃

VULC ²⁵ ignoras Abner filium Ner, quoniam ad hoc venit ad te ut deciperet te, et sciret exitum tuum et introitum tuum, et nosset omnia quæ agis ?

WLC ²⁵ יָדַ֙עְתָּ֙ אֶת־ אַבְנֵ֣ר בֶּן־ נֵ֔ר כִּ֥י לְפַתֹּתְךָ֖ בָּ֑א וְלָדַ֜עַת אֶת־ מוֹצָֽאֲךָ֙ וְאֶת־ וְלָדַ֕עַת אֵ֛ת כָּל־ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃

VULC ²⁶ Egressus itaque Joab a David, misit nuntios post Abner, et reduxit eum a cisterna Sira, ignorante David.

WLC ²⁶ וַיֵּצֵ֤א יוֹאָב֙ מֵעִ֣ם דָּוִ֔ד וַיִּשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ מִבּ֣וֹר הַסִּרָ֑ה וְדָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽע׃

VULC ²⁷ Cumque rediisset Abner in Hebron, seorsum adduxit eum Joab ad medium portæ ut loqueretur ei, in dolo : et percussit illum ibi in inguine, et mortuus est in ultionem sanguinis Asaël fratris ejus.

WLC ²⁷ וַיָּ֤שָׁב אַבְנֵר֙ חֶבְר֔וֹן וַיַּטֵּ֤הוּ יוֹאָב֙ אֶל־ תּ֣וֹךְ הַשַּׁ֔עַר לְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ בַּשֶּׁ֑לִי וַיַּכֵּ֤הוּ שָׁם֙ הַחֹ֔מֶשׁ וַיָּ֕מָת בְּדַ֖ם עֲשָׂה־ אֵ֥ל אָחִֽיו׃

VULC ²⁸ Quod cum audisset David rem jam gestam, ait : Mundus ego sum, et regnum meum apud Dominum usque in sempiternum, a sanguine Abner filii Ner :

WLC ²⁸ וַיִּשְׁמַ֤ע דָּוִד֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיֹּ֗אמֶר נָקִ֨י אָנֹכִ֧י וּמַמְלַכְתִּ֛י מֵעִ֥ם יְהוָ֖ה עַד־ עוֹלָ֑ם מִדְּמֵ֖י אַבְנֵ֥ר בֶּן־ נֵֽר׃

VULC ²⁹ et veniat super caput Joab, et super omnem domum patris ejus : nec deficiat de domo Joab fluxum seminis sustinens, et leprosus, et tenens fusum, et cadens gladio, et indigens pane.

WLC ²⁹ יָחֻ֙לוּ֙ עַל־ רֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וְאֶ֖ל כָּל־ בֵּ֣ית אָבִ֑יו וְֽאַל־ יִכָּרֵ֣ת מִבֵּ֣ית יוֹאָ֡ב זָ֠ב וּמְצֹרָ֞ע וּמַחֲזִ֥יק בַּפֶּ֛לֶךְ וְנֹפֵ֥ל בַּחֶ֖רֶב וַחֲסַר־ לָֽחֶם׃

VULC ³⁰ Igitur Joab et Abisai frater ejus interfecerunt Abner, eo quod occidisset Asaël fratrem eorum in Gabaon in prælio.

WLC ³⁰ וְיוֹאָב֙ וַאֲבִישַׁ֣י אָחִ֔יו הָרְג֖וּ לְאַבְנֵ֑ר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר הֵמִ֜ית אֶת־ עֲשָׂהאֵ֧ל אֲחִיהֶ֛ם בְּגִבְע֖וֹן בַּמִּלְחָמָֽה׃

VULC ³¹ Dixit autem David ad Joab, et ad omnem populum qui erat cum eo : Scindite vestimenta vestra, et accingimini saccis, et plangite ante exequias Abner. Porro rex David sequebatur feretrum.

WLC ³¹ וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־ יוֹאָ֜ב וְאֶל־ כָּל־ הָעָ֣ם אֲשֶׁר־ אִתּ֗וֹ קִרְע֤וּ בִגְדֵיכֶם֙ וְחִגְר֣וּ שַׂקִּ֔ים וְסִפְד֖וּ לִפְנֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵ֥י הַמִּטָּֽה׃

VULC ³² Cumque sepelissent Abner in Hebron, levavit rex David vocem suam, et flevit super tumulum Abner : flevit autem et omnis populus.

WLC ³² וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־ אַבְנֵ֖ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִשָּׂ֧א הַמֶּ֣לֶךְ אֶת־ קוֹל֗וֹ וַיֵּבְךְּ֙ אֶל־ קֶ֣בֶר אַבְנֵ֔ר וַיִּבְכּ֖וּ כָּל־ הָעָֽם׃

VULC ³³ Plangensque rex, et lugens Abner, ait : [Nequaquam ut mori solent ignavi, mortuus est Abner.

WLC ³³ וַיְקֹנֵ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־ אַבְנֵ֖ר וַיֹּאמַ֑ר הַכְּמ֥וֹת נָבָ֖ל יָמ֥וּת אַבְנֵֽר׃

VULC ³⁴ Manus tuæ ligatæ non sunt,
et pedes tui non sunt compedibus aggravati :
sed sicut solent cadere coram filiis iniquitatis, sic corruisti.] Congeminansque omnis populus flevit super eum.

WLC ³⁴ יָדֶ֣ךָ לֹֽא־ אֲסֻר֗וֹת וְרַגְלֶ֙יךָ֙ לֹא־ לִנְחֻשְׁתַּ֣יִם הֻגָּ֔שׁוּ כִּנְפ֛וֹל לִפְנֵ֥י בְנֵֽי־ עַוְלָ֖ה נָפָ֑לְתָּ וַיֹּסִ֥פוּ כָל־ הָעָ֖ם לִבְכּ֥וֹת עָלָֽיו׃

VULC ³⁵ Cumque venisset universa multitudo cibum capere cum David, clara adhuc die juravit David, dicens : Hæc faciat mihi Deus, et hæc addat, si ante occasum solis gustavero panem vel aliud quidquam.

WLC ³⁵ וַיָּבֹ֣א כָל־ הָעָ֗ם לְהַבְר֧וֹת אֶת־ דָּוִ֛ד לֶ֖חֶם בְּע֣וֹד הַיּ֑וֹם וַיִּשָּׁבַ֨ע דָּוִ֜ד לֵאמֹ֗ר כֹּ֣ה יַעֲשֶׂה־ לִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י אִם־ לִפְנֵ֧י בֽוֹא־ הַשֶּׁ֛מֶשׁ אֶטְעַם־ לֶ֖חֶם א֥וֹ כָל־ מְאֽוּמָה׃

VULC ³⁶ Omnisque populus audivit, et placuerunt eis cuncta quæ fecit rex in conspectu totius populi.

WLC ³⁶ וְכָל־ הָעָ֣ם הִכִּ֔ירוּ וַיִּיטַ֖ב בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ בְּעֵינֵ֥י כָל־ הָעָ֖ם טֽוֹב׃

VULC ³⁷ Et cognovit omne vulgus et universus Israël in die illa, quoniam non actum fuisset a rege ut occideretur Abner filius Ner.

WLC ³⁷ וַיֵּדְע֧וּ כָל־ הָעָ֛ם וְכָל־ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י לֹ֤א הָיְתָה֙ מֵֽהַמֶּ֔לֶךְ לְהָמִ֖ית אֶת־ אַבְנֵ֥ר בֶּן־ נֵֽר׃

VULC ³⁸ Dixit quoque rex ad servos suos : Num ignoratis quoniam princeps et maximus cecidit hodie in Israël ?

WLC ³⁸ וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־ עֲבָדָ֑יו הֲל֣וֹא תֵדְע֔וּ כִּי־ שַׂ֣ר וְגָד֗וֹל נָפַ֛ל הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ³⁹ Ego autem adhuc delicatus, et unctus rex : porro viri isti filii Sarviæ duri sunt mihi : retribuat Dominus facienti malum juxta malitiam suam.

WLC ³⁹ וְאָנֹכִ֨י הַיּ֥וֹם רַךְ֙ וּמָשׁ֣וּחַ מֶ֔לֶךְ וְהָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנֵ֥י צְרוּיָ֖ה קָשִׁ֣ים מִמֶּ֑נִּי יְשַׁלֵּ֧ם יְהוָ֛ה לְעֹשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה כְּרָעָתֽוֹ׃