VULC ¹⁶ [Væ tibi, terra, cujus rex puer est,
et cujus principes mane comedunt.

WLC ¹⁶ אִֽי־ לָ֣ךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ נָ֑עַר וְשָׂרַ֖יִךְ בַּבֹּ֥קֶר יֹאכֵֽלוּ׃

VULC ¹⁷ Beata terra cujus rex nobilis est,
et cujus principes vescuntur in tempore suo,
ad reficiendum, et non ad luxuriam.

WLC ¹⁷ אַשְׁרֵ֣יךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ בֶּן־ חוֹרִ֑ים וְשָׂרַ֙יִךְ֙ בָּעֵ֣ת יֹאכֵ֔לוּ בִּגְבוּרָ֖ה וְלֹ֥א בַשְּׁתִֽי׃

VULC ¹⁸ In pigritiis humiliabitur contignatio,
et in infirmitate manuum perstillabit domus.

WLC ¹⁸ בַּעֲצַלְתַּ֖יִם יִמַּ֣ךְ הַמְּקָרֶ֑ה וּבְשִׁפְל֥וּת יָדַ֖יִם יִדְלֹ֥ף הַבָּֽיִת׃

VULC ¹⁹ In risum faciunt panem et vinum
ut epulentur viventes ;
et pecuniæ obediunt omnia.

WLC ¹⁹ לִשְׂחוֹק֙ עֹשִׂ֣ים לֶ֔חֶם וְיַ֖יִן יְשַׂמַּ֣ח חַיִּ֑ים וְהַכֶּ֖סֶף יַעֲנֶ֥ה אֶת־ הַכֹּֽל׃

VULC ²⁰ In cogitatione tua regi ne detrahas,
et in secreto cubiculi tui ne maledixeris diviti :
quia et aves cæli portabunt vocem tuam,
et qui habet pennas annuntiabit sententiam.]

WLC ²⁰ גַּ֣ם בְּמַדָּֽעֲךָ֗ מֶ֚לֶךְ אַל־ תְּקַלֵּ֔ל וּבְחַדְרֵי֙ מִשְׁכָּ֣בְךָ֔ אַל־ תְּקַלֵּ֖ל עָשִׁ֑יר כִּ֣י ע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ יוֹלִ֣יךְ אֶת־ הַקּ֔וֹל וּבַ֥עַל יַגֵּ֥יד דָּבָֽר׃