VULC ¹ [Muscæ morientes perdunt suavitatem unguenti.
Pretiosior est sapientia et gloria,
parva et ad tempus stultitia.

WLC ¹ זְב֣וּבֵי מָ֔וֶת יַבְאִ֥ישׁ יַבִּ֖יעַ שֶׁ֣מֶן רוֹקֵ֑חַ יָקָ֛ר מֵחָכְמָ֥ה מִכָּב֖וֹד סִכְל֥וּת מְעָֽט׃

VULC ² Cor sapientis in dextera ejus,
et cor stulti in sinistra illius.

WLC ² לֵ֤ב חָכָם֙ לִֽימִינ֔וֹ וְלֵ֥ב כְּסִ֖יל לִשְׂמֹאלֽוֹ׃

VULC ³ Sed et in via stultus ambulans,
cum ipse insipiens sit,
omnes stultos æstimat.

WLC ³ וְגַם־ בַּדֶּ֛רֶךְ הֹלֵ֖ךְ לִבּ֣וֹ חָסֵ֑ר וְאָמַ֥ר לַכֹּ֖ל סָכָ֥ל הֽוּא׃

VULC ⁴ Si spiritus potestatem habentis ascenderit super te,
locum tuum ne dimiseris,
quia curatio faciet cessare peccata maxima.]

WLC ⁴ אִם־ ר֤וּחַ הַמּוֹשֵׁל֙ תַּעֲלֶ֣ה עָלֶ֔יךָ מְקוֹמְךָ֖ אַל־ תַּנַּ֑ח כִּ֣י מַרְפֵּ֔א יַנִּ֖יחַ חֲטָאִ֥ים גְּדוֹלִֽים׃

VULC ⁵ [Est malum quod vidi sub sole,
quasi per errorem egrediens a facie principis :

WLC ⁵ יֵ֣שׁ רָעָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּשְׁגָגָ֕ה שֶׁיֹּצָ֖א מִלִּפְנֵ֥י הַשַּׁלִּֽיט׃

VULC ⁶ positum stultum in dignitate sublimi,
et divites sedere deorsum.

WLC ⁶ נִתַּ֣ן הַסֶּ֔כֶל בַּמְּרוֹמִ֖ים רַבִּ֑ים וַעֲשִׁירִ֖ים בַּשֵּׁ֥פֶל יֵשֵֽׁבוּ׃

VULC ⁷ Vidi servos in equis,
et principes ambulantes super terram quasi servos.

WLC ⁷ רָאִ֥יתִי עֲבָדִ֖ים עַל־ סוּסִ֑ים וְשָׂרִ֛ים הֹלְכִ֥ים כַּעֲבָדִ֖ים עַל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ⁸ Qui fodit foveam incidet in eam,
et qui dissipat sepem mordebit eum coluber.

WLC ⁸ חֹפֵ֥ר גּוּמָּ֖ץ בּ֣וֹ יִפּ֑וֹל וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ׃

VULC ⁹ Qui transfert lapides affligetur in eis,
et qui scindit ligna vulnerabitur ab eis.

WLC ⁹ מַסִּ֣יעַ אֲבָנִ֔ים יֵעָצֵ֖ב בָּהֶ֑ם בּוֹקֵ֥עַ עֵצִ֖ים יִסָּ֥כֶן בָּֽם׃

VULC ¹⁰ Si retusum fuerit ferrum,
et hoc non ut prius, sed hebetatum fuerit,
multo labore exacuetur,
et post industriam sequetur sapientia.

WLC ¹⁰ אִם־ קֵהָ֣ה הַבַּרְזֶ֗ל וְהוּא֙ לֹא־ פָנִ֣ים קִלְקַ֔ל וַחֲיָלִ֖ים יְגַבֵּ֑ר וְיִתְר֥וֹן חָכְמָֽה׃

VULC ¹¹ Si mordeat serpens in silentio,
nihil eo minus habet qui occulte detrahit.

WLC ¹¹ אִם־ יִשֹּׁ֥ךְ הַנָּחָ֖שׁ בְּלוֹא־ לָ֑חַשׁ וְאֵ֣ין יִתְר֔וֹן לְבַ֖עַל הַלָּשֽׁוֹן׃

VULC ¹² Verba oris sapientis gratia,
et labia insipientis præcipitabunt eum ;

WLC ¹² דִּבְרֵ֥י פִי־ חָכָ֖ם חֵ֑ן וְשִׂפְת֥וֹת כְּסִ֖יל תְּבַלְּעֶֽנּוּ׃

VULC ¹³ initium verborum ejus stultitia,
et novissimum oris illius error pessimus.

WLC ¹³ תְּחִלַּ֥ת דִּבְרֵי־ פִ֖יהוּ סִכְל֑וּת וְאַחֲרִ֣ית פִּ֔יהוּ הוֹלֵל֖וּת רָעָֽה׃

VULC ¹⁴ Stultus verba multiplicat.
Ignorat homo quid ante se fuerit ;
et quid post se futurum sit, quis ei poterit indicare ?

WLC ¹⁴ וְהַסָּכָ֖ל יַרְבֶּ֣ה דְבָרִ֑ים לֹא־ יֵדַ֤ע הָאָדָם֙ מַה־ שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה וַאֲשֶׁ֤ר יִֽהְיֶה֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ׃

VULC ¹⁵ Labor stultorum affliget eos,
qui nesciunt in urbem pergere.]

WLC ¹⁵ עֲמַ֥ל הַכְּסִילִ֖ים תְּיַגְּעֶ֑נּוּ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־ יָדַ֖ע לָלֶ֥כֶת אֶל־ עִֽיר׃

VULC ¹⁶ [Væ tibi, terra, cujus rex puer est,
et cujus principes mane comedunt.

WLC ¹⁶ אִֽי־ לָ֣ךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ נָ֑עַר וְשָׂרַ֖יִךְ בַּבֹּ֥קֶר יֹאכֵֽלוּ׃

VULC ¹⁷ Beata terra cujus rex nobilis est,
et cujus principes vescuntur in tempore suo,
ad reficiendum, et non ad luxuriam.

WLC ¹⁷ אַשְׁרֵ֣יךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ בֶּן־ חוֹרִ֑ים וְשָׂרַ֙יִךְ֙ בָּעֵ֣ת יֹאכֵ֔לוּ בִּגְבוּרָ֖ה וְלֹ֥א בַשְּׁתִֽי׃

VULC ¹⁸ In pigritiis humiliabitur contignatio,
et in infirmitate manuum perstillabit domus.

WLC ¹⁸ בַּעֲצַלְתַּ֖יִם יִמַּ֣ךְ הַמְּקָרֶ֑ה וּבְשִׁפְל֥וּת יָדַ֖יִם יִדְלֹ֥ף הַבָּֽיִת׃

VULC ¹⁹ In risum faciunt panem et vinum
ut epulentur viventes ;
et pecuniæ obediunt omnia.

WLC ¹⁹ לִשְׂחוֹק֙ עֹשִׂ֣ים לֶ֔חֶם וְיַ֖יִן יְשַׂמַּ֣ח חַיִּ֑ים וְהַכֶּ֖סֶף יַעֲנֶ֥ה אֶת־ הַכֹּֽל׃

VULC ²⁰ In cogitatione tua regi ne detrahas,
et in secreto cubiculi tui ne maledixeris diviti :
quia et aves cæli portabunt vocem tuam,
et qui habet pennas annuntiabit sententiam.]

WLC ²⁰ גַּ֣ם בְּמַדָּֽעֲךָ֗ מֶ֚לֶךְ אַל־ תְּקַלֵּ֔ל וּבְחַדְרֵי֙ מִשְׁכָּ֣בְךָ֔ אַל־ תְּקַלֵּ֖ל עָשִׁ֑יר כִּ֣י ע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ יוֹלִ֣יךְ אֶת־ הַקּ֔וֹל וּבַ֥עַל יַגֵּ֥יד דָּבָֽר׃