VULC ⁵ Venit ergo rex David usque Bahurim : et ecce egrediebatur inde vir de cognatione domus Saul, nomine Semei, filius Gera : procedebatque egrediens, et maledicebat,

WLC ⁵ וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַד־ בַּֽחוּרִ֑ים וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּית־ שָׁא֗וּל וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶן־ גֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽל׃

VULC ⁶ mittebatque lapides contra David et contra universos servos regis David : omnis autem populus, et universi bellatores, a dextro et a sinistro latere regis incedebant.

WLC ⁶ וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ אֶת־ דָּוִ֔ד וְאֶת־ כָּל־ עַבְדֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וְכָל־ הָעָם֙ וְכָל־ הַגִּבֹּרִ֔ים מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃

VULC ⁷ Ita autem loquebatur Semei cum malediceret regi : Egredere, egredere, vir sanguinum, et vir Belial.

WLC ⁷ וְכֹֽה־ אָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַל׃

VULC ⁸ Reddidit tibi Dominus universum sanguinem domus Saul : quoniam invasisti regnum pro eo, et dedit Dominus regnum in manu Absalom filii tui : et ecce premunt te mala tua, quoniam vir sanguinum es.

WLC ⁸ הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהוָ֜ה כֹּ֣ל ׀ דְּמֵ֣י בֵית־ שָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ אֶת־ הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה׃

VULC ⁹ Dixit autem Abisai filius Sarviæ regi : Quare maledicit canis hic mortuus domino meo regi ? vadam, et amputabo caput ejus.

WLC ⁹ וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּן־ צְרוּיָה֙ אֶל־ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת־ אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָה־ נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת־ רֹאשֽׁוֹ׃

VULC ¹⁰ Et ait rex : Quid mihi et vobis est, filii Sarviæ ? dimittite eum, ut maledicat : Dominus enim præcepit ei ut malediceret David : et quis est qui audeat dicere quare sic fecerit ?

WLC ¹⁰ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַה־ לִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה יְקַלֵּ֗ל יְהוָה֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶת־ דָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽן׃

VULC ¹¹ Et ait rex Abisai, et universis servis suis : Ecce filius meus qui egressus est de utero meo, quærit animam meam : quanto magis nunc filius Jemini ? Dimittite eum ut maledicat juxta præceptum Domini :

WLC ¹¹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤ד אֶל־ אֲבִישַׁי֙ וְאֶל־ כָּל־ עֲבָדָ֔יו הִנֵּ֥ה בְנִ֛י אֲשֶׁר־ יָצָ֥א מִמֵּעַ֖י מְבַקֵּ֣שׁ אֶת־ נַפְשִׁ֑י וְאַ֨ף כִּֽי־ עַתָּ֜ה בֶּן־ הַיְמִינִ֗י הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָֽמַר־ ל֖וֹ יְהוָֽה׃

VULC ¹² si forte respiciat Dominus afflictionem meam, et reddat mihi Dominus bonum pro maledictione hac hodierna.

WLC ¹² אוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהוָ֖ה וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

VULC ¹³ Ambulabat itaque David et socii ejus per viam cum eo. Semei autem per jugum montis ex latere contra illum gradiebatur, maledicens, et mittens lapides adversum eum, terramque spargens.

WLC ¹³ וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד וַאֲנָשָׁ֖יו בַּדָּ֑רֶךְ וְשִׁמְעִ֡י הֹלֵךְ֩ בְּצֵ֨לַע הָהָ֜ר לְעֻמָּת֗וֹ הָלוֹךְ֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ לְעֻמָּת֔וֹ וְעִפַּ֖ר בֶּעָפָֽר׃

VULC ¹⁴ Venit itaque rex, et universus populus cum eo lassus, et refocillati sunt ibi.

WLC ¹⁴ וַיָּבֹ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָל־ הָעָ֥ם אֲשֶׁר־ אִתּ֖וֹ עֲיֵפִ֑ים וַיִּנָּפֵ֖שׁ שָֽׁם׃