VULC ⁹ Accidit autem ut occurreret Absalom servis David, sedens mulo : cumque ingressus fuisset mulus subter condensam quercum et magnam, adhæsit caput ejus quercui : et illo suspenso inter cælum et terram, mulus cui insederat, pertransivit.

WLC ⁹ וַיִּקָּרֵא֙ אַבְשָׁל֔וֹם לִפְנֵ֖י עַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וְאַבְשָׁל֞וֹם רֹכֵ֣ב עַל־ הַפֶּ֗רֶד וַיָּבֹ֣א הַפֶּ֡רֶד תַּ֣חַת שׂוֹבֶךְ֩ הָאֵלָ֨ה הַגְּדוֹלָ֜ה וַיֶּחֱזַ֧ק רֹאשׁ֣וֹ בָאֵלָ֗ה וַיֻּתַּן֙ בֵּ֤ין הַשָּׁמַ֙יִם֙ וּבֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְהַפֶּ֥רֶד אֲשֶׁר־ תַּחְתָּ֖יו עָבָֽר׃

VULC ¹⁰ Vidit autem hoc quispiam, et nuntiavit Joab, dicens : Vidi Absalom pendere de quercu.

WLC ¹⁰ וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד וַיַּגֵּ֖ד לְיוֹאָ֑ב וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ רָאִ֣יתִי אֶת־ אַבְשָׁלֹ֔ם תָּל֖וּי בָּאֵלָֽה׃

VULC ¹¹ Et ait Joab viro qui nuntiaverat ei : Si vidisti, quare non confodisti eum cum terra, et ego dedissem tibi decem argenti siclos, et unum balteum ?

WLC ¹¹ וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב לָאִישׁ֙ הַמַּגִּ֣יד ל֔וֹ וְהִנֵּ֣ה רָאִ֔יתָ וּמַדּ֛וּעַ לֹֽא־ הִכִּית֥וֹ שָׁ֖ם אָ֑רְצָה וְעָלַ֗י לָ֤תֶת לְךָ֙ עֲשָׂ֣רָה כֶ֔סֶף וַחֲגֹרָ֖ה אֶחָֽת׃

VULC ¹² Qui dixit ad Joab : Si appenderes in manibus meis mille argenteos, nequaquam mitterem manum meam in filium regis : audientibus enim nobis præcepit rex tibi, et Abisai, et Ethai, dicens : Custodite mihi puerum Absalom.

WLC ¹² וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ אֶל־ יוֹאָ֔ב אָנֹכִ֜י שֹׁקֵ֤ל עַל־ כַּפַּי֙ אֶ֣לֶף כֶּ֔סֶף לֹֽא־ אֶשְׁלַ֥ח יָדִ֖י אֶל־ בֶּן־ הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י בְאָזְנֵ֜ינוּ צִוָּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ אֹ֠תְךָ וְאֶת־ אֲבִישַׁ֤י וְאֶת־ אִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר שִׁמְרוּ־ מִ֕י בַּנַּ֖עַר בְּאַבְשָׁלֽוֹם׃

VULC ¹³ Sed etsi fecissem contra animam meam audacter, nequaquam hoc regem latere potuisset, et tu stares ex adverso ?

WLC ¹³ אֽוֹ־ עָשִׂ֤יתִי שֶׁ֔קֶר וְכָל־ דָּבָ֖ר לֹא־ יִכָּחֵ֣ד מִן־ הַמֶּ֑לֶךְ וְאַתָּ֖ה תִּתְיַצֵּ֥ב מִנֶּֽגֶד׃

VULC ¹⁴ Et ait Joab : Non sicut tu vis, sed aggrediar eum coram te. Tulit ergo tres lanceas in manu sua, et infixit eas in corde Absalom : cumque adhuc palpitaret hærens in quercu,

WLC ¹⁴ וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֔ב לֹא־ כֵ֖ן אֹחִ֣ילָה לְפָנֶ֑יךָ וַיִּקַּח֩ שְׁלֹשָׁ֨ה שְׁבָטִ֜ים בְּכַפּ֗וֹ וַיִּתְקָעֵם֙ בְּלֵ֣ב אַבְשָׁל֔וֹם עוֹדֶ֥נּוּ חַ֖י בְּלֵ֥ב הָאֵלָֽה׃

VULC ¹⁵ cucurrerunt decem juvenes armigeri Joab, et percutientes interfecerunt eum.

WLC ¹⁵ וַיָּסֹ֙בּוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֣י יוֹאָ֑ב וַיַּכּ֥וּ אֶת־ אַבְשָׁל֖וֹם וַיְמִיתֻֽהוּ׃

VULC ¹⁶ Cecinit autem Joab buccina, et retinuit populum, ne persequeretur fugientem Israël, volens parcere multitudini.

WLC ¹⁶ וַיִּתְקַ֤ע יוֹאָב֙ בַּשֹּׁפָ֔ר וַיָּ֣שָׁב הָעָ֔ם מִרְדֹ֖ף אַחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־ חָשַׂ֥ךְ יוֹאָ֖ב אֶת־ הָעָֽם׃

VULC ¹⁷ Et tulerunt Absalom, et projecerunt eum in saltu, in foveam grandem, et comportaverunt super eum acervum lapidum magnum nimis : omnis autem Israël fugit in tabernacula sua.

WLC ¹⁷ וַיִּקְח֣וּ אֶת־ אַבְשָׁל֗וֹם וַיַּשְׁלִ֨יכוּ אֹת֤וֹ בַיַּ֙עַר֙ אֶל־ הַפַּ֣חַת הַגָּד֔וֹל וַיַּצִּ֧בוּ עָלָ֛יו גַּל־ אֲבָנִ֖ים גָּד֣וֹל מְאֹ֑ד וְכָל־ יִשְׂרָאֵ֔ל נָ֖סוּ אִ֥ישׁ

VULC ¹⁸ Porro Absalom erexerat sibi, cum adhuc viveret, titulum qui est in Valle regis : dixerat enim : Non habeo filium, et hoc erit monimentum nominis mei. Vocavitque titulum nomine suo, et appellatur Manus Absalom, usque ad hanc diem.

WLC ¹⁸ וְאַבְשָׁלֹ֣ם לָקַ֗ח וַיַּצֶּב־ ל֤וֹ אֶת־ מַצֶּ֙בֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעֵֽמֶק־ הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֤י אָמַר֙ אֵֽין־ לִ֣י בֵ֔ן בַּעֲב֖וּר הַזְכִּ֣יר שְׁמִ֑י וַיִּקְרָ֤א לַמַּצֶּ֙בֶת֙ עַל־ שְׁמ֔וֹ וַיִּקָּ֤רֵא לָהּ֙ יַ֣ד אַבְשָׁלֹ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃