VULC ¹² Dixit autem Moyses ad Dominum : Præcipis ut educam populum istum : et non indicas mihi quem missurus es mecum, præsertim cum dixeris : Novi te ex nomine, et invenisti gratiam coram me.

WLC ¹² וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־ יְהוָ֗ה רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־ תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־ מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃

VULC ¹³ Si ergo inveni gratiam in conspectu tuo, ostende mihi faciem tuam, ut sciam te, et inveniam gratiam ante oculos tuos : respice populum tuum gentem hanc.

WLC ¹³ וְעַתָּ֡ה אִם־ נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־ דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה׃

VULC ¹⁴ Dixitque Dominus : Facies mea præcedet te, et requiem dabo tibi.

WLC ¹⁴ וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ׃

VULC ¹⁵ Et ait Moyses : Si non tu ipse præcedas, ne educas nos de loco isto.

WLC ¹⁵ וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־ אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־ תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה׃

VULC ¹⁶ In quo enim scire poterimus ego et populus tuus invenisse nos gratiam in conspectu tuo, nisi ambulaveris nobiscum, ut glorificemur ab omnibus populis qui habitant super terram ?

WLC ¹⁶ וּבַמֶּ֣ה ׀ יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלֵ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־ הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־ פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃

VULC ¹⁷ Dixit autem Dominus ad Moysen : Et verbum istud, quod locutus es, faciam : invenisti enim gratiam coram me, et teipsum novi ex nomine.

WLC ¹⁷ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־ הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־ מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם׃

VULC ¹⁸ Qui ait : Ostende mihi gloriam tuam.

WLC ¹⁸ וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־ כְּבֹדֶֽךָ׃

VULC ¹⁹ Respondit : Ego ostendam omne bonum tibi, et vocabo in nomine Domini coram te : et miserebor cui voluero, et clemens ero in quem mihi placuerit.

WLC ¹⁹ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־ טוּבִי֙ עַל־ פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְהוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־ אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־ אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃

VULC ²⁰ Rursumque ait : Non poteris videre faciem meam : non enim videbit me homo et vivet.

WLC ²⁰ וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־ פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־ יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי׃

VULC ²¹ Et iterum : Ecce, inquit, est locus apud me, et stabis supra petram.

WLC ²¹ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־ הַצּֽוּר׃

VULC ²² Cumque transibit gloria mea, ponam te in foramine petræ, et protegam dextera mea, donec transeam :

WLC ²² וְהָיָה֙ בַּעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־ עָבְרִֽי׃

VULC ²³ tollamque manum meam, et videbis posteriora mea : faciem autem meam videre non poteris.

WLC ²³ וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־ כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־ אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ׃