VULC ¹ Veneruntque duo angeli Sodomam vespere, et sedente Lot in foribus civitatis. Qui cum vidisset eos, surrexit, et ivit obviam eis : adoravitque pronus in terram,

WLC ¹ וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־ סְדֹ֑ם וַיַּרְא־ לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃

VULC ² et dixit : Obsecro, domini, declinate in domum pueri vestri, et manete ibi : lavate pedes vestros, et mane proficiscemini in viam vestram. Qui dixerunt : Minime, sed in platea manebimus.

WLC ² וַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּא־ אֲדֹנַ֗י ס֣וּרוּ נָ֠א אֶל־ בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֙ינוּ֙ וְרַחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָרְח֖וֹב נָלִֽין׃

VULC ³ Compulit illos oppido ut diverterent ad eum : ingressisque domum illius fecit convivium, et coxit azyma, et comederunt.

WLC ³ וַיִּפְצַר־ בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־ בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ׃

VULC ⁴ Prius autem quam irent cubitum, viri civitatis vallaverunt domum a puero usque ad senem, omnis populus simul.

WLC ⁴ טֶרֶם֮ יִשְׁכָּבוּ֒ וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל־ הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד־ זָקֵ֑ן כָּל־ הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה׃

VULC ⁵ Vocaveruntque Lot, et dixerunt ei : Ubi sunt viri qui introierunt ad te nocte ? educ illos huc, ut cognoscamus eos.

WLC ⁵ וַיִּקְרְא֤וּ אֶל־ לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־ בָּ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ הַלָּ֑יְלָה הוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵדְעָ֖ה אֹתָֽם׃

VULC ⁶ Egressus ad eos Lot, post tergum occludens ostium, ait :

WLC ⁶ וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם ל֖וֹט הַפֶּ֑תְחָה וְהַדֶּ֖לֶת סָגַ֥ר אַחֲרָֽיו׃

VULC ⁷ Nolite, quæso, fratres mei, nolite malum hoc facere.

WLC ⁷ וַיֹּאמַ֑ר אַל־ נָ֥א אַחַ֖י תָּרֵֽעוּ׃

VULC ⁸ Habeo duas filias, quæ necdum cognoverunt virum : educam eas ad vos, et abutimini eis sicut vobis placuerit, dummodo viris istis nihil mali faciatis, quia ingressi sunt sub umbra culminis mei.

WLC ⁸ הִנֵּה־ נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־ יָדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אוֹצִֽיאָה־ נָּ֤א אֶתְהֶן֙ אֲלֵיכֶ֔ם וַעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ן כַּטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶ֑ם רַ֠ק לָֽאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל־ תַּעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי־ עַל־ כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹרָתִֽי׃

VULC ⁹ At illi dixerunt : Recede illuc. Et rursus : Ingressus es, inquiunt, ut advena ; numquid ut judices ? te ergo ipsum magis quam hos affligemus. Vimque faciebant Lot vehementissime : jamque prope erat ut effringerent fores.

WLC ⁹ וַיֹּאמְר֣וּ ׀ גֶּשׁ־ הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָאֶחָ֤ד בָּֽא־ לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֥ר הַדָּֽלֶת׃

VULC ¹⁰ Et ecce miserunt manum viri, et introduxerunt ad se Lot, clauseruntque ostium :

WLC ¹⁰ וַיִּשְׁלְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־ יָדָ֔ם וַיָּבִ֧יאוּ אֶת־ ל֛וֹט אֲלֵיהֶ֖ם הַבָּ֑יְתָה וְאֶת־ הַדֶּ֖לֶת סָגָֽרוּ׃

VULC ¹¹ et eos, qui foris erant, percusserunt cæcitate a minimo usque ad maximum, ita ut ostium invenire non possent.

WLC ¹¹ וְֽאֶת־ הָאֲנָשִׁ֞ים אֲשֶׁר־ פֶּ֣תַח הַבַּ֗יִת הִכּוּ֙ בַּסַּנְוֵרִ֔ים מִקָּטֹ֖ן וְעַד־ גָּד֑וֹל וַיִּלְא֖וּ לִמְצֹ֥א הַפָּֽתַח׃

VULC ¹² Dixerunt autem ad Lot : Habes hic quempiam tuorum ? generum, aut filios, aut filias, omnes, qui tui sunt, educ de urbe hac :

WLC ¹² וַיֹּאמְר֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים אֶל־ ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי־ לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־ לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן־ הַמָּקֽוֹם׃

VULC ¹³ delebimus enim locum istum, eo quod increverit clamor eorum coram Domino, qui misit nos ut perdamus illos.

WLC ¹³ כִּֽי־ מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־ הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי־ גָֽדְלָ֤ה צַעֲקָתָם֙ אֶת־ פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהוָ֖ה לְשַׁחֲתָֽהּ׃

VULC ¹⁴ Egressus itaque Lot, locutus est ad generos suos qui accepturi erant filias ejus, et dixit : Surgite, egredimini de loco isto : quia delebit Dominus civitatem hanc. Et visus est eis quasi ludens loqui.

WLC ¹⁴ וַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר ׀ אֶל־ חֲתָנָ֣יו ׀ לֹקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן־ הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי־ מַשְׁחִ֥ית יְהוָ֖ה אֶת־ הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו׃

VULC ¹⁵ Cumque esset mane, cogebant eum angeli, dicentes : Surge, tolle uxorem tuam, et duas filias quas habes : ne et tu pariter pereas in scelere civitatis.

WLC ¹⁵ וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת־ אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־ שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֙יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן־ תִּסָּפֶ֖ה בַּעֲוֺ֥ן הָעִֽיר׃

VULC ¹⁶ Dissimulante illo, apprehenderunt manum ejus, et manum uxoris, ac duarum filiarum ejus, eo quod parceret Dominus illi.

WLC ¹⁶ וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ ׀ וַיַּחֲזִ֨קוּ הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־ אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר׃

VULC ¹⁷ Eduxeruntque eum, et posuerunt extra civitatem : ibique locuti sunt ad eum, dicentes : Salva animam tuam : noli respicere post tergum, nec stes in omni circa regione : sed in monte salvum te fac, ne et tu simul pereas.

WLC ¹⁷ וַיְהִי֩ כְהוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל־ נַפְשֶׁ֔ךָ אַל־ תַּבִּ֣יט אַחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל־ תַּעֲמֹ֖ד בְּכָל־ הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־ תִּסָּפֶֽה׃

VULC ¹⁸ Dixitque Lot ad eos : Quæso, domine mi,

WLC ¹⁸ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל־ נָ֖א אֲדֹנָֽי׃

VULC ¹⁹ quia invenit servus tuus gratiam coram te, et magnificasti misericordiam tuam quam fecisti mecum, ut salvares animam meam, nec possum in monte salvari, ne forte apprehendat me malum, et moriar :

WLC ¹⁹ הִנֵּה־ נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֮ בְּעֵינֶיךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִמָּדִ֔י לְהַחֲי֖וֹת אֶת־ נַפְשִׁ֑י וְאָנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן־ תִּדְבָּקַ֥נִי הָרָעָ֖ה וָמַֽתִּי׃

VULC ²⁰ est civitas hæc juxta, ad quam possum fugere, parva, et salvabor in ea : numquid non modica est, et vivet anima mea ?

WLC ²⁰ הִנֵּה־ נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣יא מִצְעָ֑ר אִמָּלְטָ֨ה נָּ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי׃

VULC ²¹ Dixitque ad eum : Ecce etiam in hoc suscepi preces tuas, ut non subvertam urbem pro qua locutus es.

WLC ²¹ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ נָשָׂ֣אתִי פָנֶ֔יךָ גַּ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְבִלְתִּ֛י הָפְכִּ֥י אֶת־ הָעִ֖יר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃

VULC ²² Festina, et salvare ibi : quia non potero facere quidquam donec ingrediaris illuc. Idcirco vocatum est nomen urbis illius Segor.

WLC ²² מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד־ בֹּאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל־ כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־ הָעִ֖יר צֽוֹעַר׃

VULC ²³ Sol egressus est super terram, et Lot ingressus est Segor.

WLC ²³ הַשֶּׁ֖מֶשׁ יָצָ֣א עַל־ הָאָ֑רֶץ וְל֖וֹט בָּ֥א צֹֽעֲרָה׃