VULC ³ Venit autem Deus ad Abimelech per somnium nocte, et ait illi : En morieris propter mulierem quam tulisti : habet enim virum.

WLC ³ וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־ אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־ הָאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־ לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל׃

VULC ⁴ Abimelech vero non tetigerat eam, et ait : Domine, num gentem ignorantem et justam interficies ?

WLC ⁴ וַאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם־ צַדִּ֖יק תַּהֲרֹֽג׃

VULC ⁵ nonne ipse dixit mihi : Soror mea est : et ipsa ait : Frater meus est ? In simplicitate cordis mei, et munditia manuum mearum feci hoc.

WLC ⁵ הֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר־ לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא־ גַם־ הִ֥וא אָֽמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם־ לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת׃

VULC ⁶ Dixitque ad eum Deus : Et ego scio quod simplici corde feceris : et ideo custodivi te ne peccares in me, et non dimisi ut tangeres eam.

WLC ⁶ וַיֹּאמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־ לְבָבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם־ אָנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵחֲטוֹ־ לִ֑י עַל־ כֵּ֥ן לֹא־ נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ׃

VULC ⁷ Nunc ergo redde viro suo uxorem, quia propheta est : et orabit pro te, et vives : si autem nolueris reddere, scito quod morte morieris tu, et omnia quæ tua sunt.

WLC ⁷ וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־ הָאִישׁ֙ כִּֽי־ נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־ אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־ מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־ אֲשֶׁר־ לָֽךְ׃