VULC ²⁴ mansit solus : et ecce vir luctabatur cum eo usque mane.

WLC ²⁴ וַיִּקָּחֵ֔ם וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת־ הַנָּ֑חַל וַֽיַּעֲבֵ֖ר אֶת־ אֲשֶׁר־ לוֹ׃

VULC ²⁵ Qui cum videret quod eum superare non posset, tetigit nervum femoris ejus, et statim emarcuit.

WLC ²⁵ וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃

VULC ²⁶ Dixitque ad eum : Dimitte me : jam enim ascendit aurora. Respondit : Non dimittam te, nisi benedixeris mihi.

WLC ²⁶ וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־ יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־ יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃

VULC ²⁷ Ait ergo : Quod nomen est tibi ? Respondit : Jacob.

WLC ²⁷ וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־ בֵּרַכְתָּֽנִי׃

VULC ²⁸ At ille : Nequaquam, inquit, Jacob appellabitur nomen tuum, sed Israël : quoniam si contra Deum fortis fuisti, quanto magis contra homines prævalebis ?

WLC ²⁸ וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־ שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃

VULC ²⁹ Interrogavit eum Jacob : Dic mihi, quo appellaris nomine ? Respondit : Cur quæris nomen meum ? Et benedixit ei in eodem loco.

WLC ²⁹ וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־ יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־ שָׂרִ֧יתָ עִם־ אֱלֹהִ֛ים וְעִם־ אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃

VULC ³⁰ Vocavitque Jacob nomen loci illius Phanuel, dicens : Vidi Deum facie ad faciem, et salva facta est anima mea.

WLC ³⁰ וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־ נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃

VULC ³¹ Ortusque est ei statim sol, postquam transgressus est Phanuel : ipse vero claudicabat pede.

WLC ³¹ וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־ רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־ פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃

VULC ³² Quam ob causam non comedunt nervum filii Israël, qui emarcuit in femore Jacob, usque in præsentem diem : eo quod tetigerit nervum femoris ejus, et obstupuerit.

WLC ³² וַיִּֽזְרַֽח־ ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־ פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־ יְרֵכֽוֹ׃