VULC ¹⁶ Jamque advenerat tertius dies, et mane inclaruerat : et ecce cœperunt audiri tonitrua, ac micare fulgura, et nubes densissima operire montem, clangorque buccinæ vehementius perstrepebat : et timuit populus qui erat in castris.

WLC ¹⁶ וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־ הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־ הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃

VULC ¹⁷ Cumque eduxisset eos Moyses in occursum Dei de loco castrorum, steterunt ad radices montis.

WLC ¹⁷ וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־ הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־ הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃

VULC ¹⁸ Totus autem mons Sinai fumabat, eo quod descendisset Dominus super eum in igne : et ascenderet fumus ex eo quasi de fornace, eratque omnis mons terribilis.

WLC ¹⁸ וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יְהוָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־ הָהָ֖ר מְאֹֽד׃

VULC ¹⁹ Et sonitus buccinæ paulatim crescebat in majus, et prolixius tendebatur : Moyses loquebatur, et Deus respondebat ei.

WLC ¹⁹ וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃

VULC ²⁰ Descenditque Dominus super montem Sinai in ipso montis vertice, et vocavit Moysen in cacumen ejus. Quo cum ascendisset,

WLC ²⁰ וַיֵּ֧רֶד יְהוָ֛ה עַל־ הַ֥ר סִינַ֖י אֶל־ רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א יְהוָ֧ה לְמֹשֶׁ֛ה אֶל־ רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר וַיַּ֥עַל מֹשֶֽׁה׃

VULC ²¹ dixit ad eum : Descende, et contestare populum : ne forte velit transcendere terminos ad videndum Dominum, et pereat ex eis plurima multitudo.

WLC ²¹ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן־ יֶהֶרְס֤וּ אֶל־ יְהוָה֙ לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב׃

VULC ²² Sacerdotes quoque qui accedunt ad Dominum, sanctificentur, ne percutiat eos.

WLC ²² וְגַ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל־ יְהוָ֖ה יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־ יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם יְהוָֽה׃

VULC ²³ Dixitque Moyses ad Dominum : Non poterit vulgus ascendere in montem Sinai : tu enim testificatus es, et jussisti, dicens : Pone terminos circa montem, et sanctifica illum.

WLC ²³ וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־ יְהוָ֔ה לֹא־ יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־ הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־ אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־ הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ׃

VULC ²⁴ Cui ait Dominus : Vade, descende : ascendesque tu, et Aaron tecum : sacerdotes autem et populus ne transeant terminos, nec ascendant ad Dominum, ne forte interficiat illos.

WLC ²⁴ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יְהוָה֙ לֶךְ־ רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־ יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־ יְהוָ֖ה פֶּן־ יִפְרָץ־ בָּֽם׃

VULC ²⁵ Descenditque Moyses ad populum, et omnia narravit eis.

WLC ²⁵ וַיֵּ֥רֶד מֹשֶׁ֖ה אֶל־ הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶֽם׃

VULC ¹ Locutusque est Dominus cunctos sermones hos :

WLC ¹ וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־ הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃

VULC ² Ego sum Dominus Deus tuus, qui eduxi te de terra Ægypti, de domo servitutis.

WLC ² אָֽנֹכִ֖י֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃

VULC ³ Non habebis deos alienos coram me.

WLC ³ לֹֽ֣א יִהְיֶֽה־ לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־ פָּנָֽ֗יַ

VULC ⁴ Non facies tibi sculptile, neque omnem similitudinem quæ est in cælo desuper, et quæ in terra deorsum, nec eorum quæ sunt in aquis sub terra.

WLC ⁴ לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־ לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכָל־ תְּמוּנָ֡֔ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֡֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתַָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥֣ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ

VULC ⁵ Non adorabis ea, neque coles : ego sum Dominus Deus tuus fortis, zelotes, visitans iniquitatem patrum in filios, in tertiam et quartam generationem eorum qui oderunt me :

WLC ⁵ לֹֽא־ תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־ בָּנִ֛ים עַל־ שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־ רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃

VULC ⁶ et faciens misericordiam in millia his qui diligunt me, et custodiunt præcepta mea.

WLC ⁶ וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃

VULC ⁷ Non assumes nomen Domini Dei tui in vanum : nec enim habebit insontem Dominus eum qui assumpserit nomen Domini Dei sui frustra.

WLC ⁷ לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־ שֵֽׁם־ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־ יִשָּׂ֥א אֶת־ שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃

VULC ⁸ Memento ut diem sabbati sanctifices.

WLC ⁸ זָכ֛וֹר֩ אֶת־ י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ

VULC ⁹ Sex diebus operaberis, et facies omnia opera tua.

WLC ⁹ שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּל־ מְלַאכְתֶּֽךָ֒

VULC ¹⁰ Septimo autem die sabbatum Domini Dei tui est : non facies omne opus in eo, tu, et filius tuus et filia tua, servus tuus et ancilla tua, jumentum tuum, et advena qui est intra portas tuas.

WLC ¹⁰ וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־ תַעֲשֶׂ֣֨ה כָל־ מְלָאכָ֡֜ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָֽ֣־ וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ

VULC ¹¹ Sex enim diebus fecit Dominus cælum et terram, et mare, et omnia quæ in eis sunt, et requievit in die septimo : idcirco benedixit Dominus diei sabbati, et sanctificavit eum.

WLC ¹¹ כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־ יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־ הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־ הָאָ֗רֶץ אֶת־ הַיָּם֙ וְאֶת־ כָּל־ אֲשֶׁר־ בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־ כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהוָ֛ה אֶת־ י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃

VULC ¹² Honora patrem tuum et matrem tuam, ut sis longævus super terram, quam Dominus Deus tuus dabit tibi.

WLC ¹² כַּבֵּ֥ד אֶת־ אָבִ֖יךָ וְאֶת־ אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃

VULC ¹³ Non occides.

WLC ¹³ לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽ֖ח׃

VULC ¹⁴ Non mœchaberis.

WLC ¹⁴ לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽ֑ף׃

VULC ¹⁵ Non furtum facies.

WLC ¹⁵ לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃

VULC ¹⁶ Non loqueris contra proximum tuum falsum testimonium.

WLC ¹⁶ לֹֽא־ תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃

VULC ¹⁷ Non concupisces domum proximi tui, nec desiderabis uxorem ejus, non servum, non ancillam, non bovem, non asinum, nec omnia quæ illius sunt.

WLC ¹⁷ לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־ תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃

VULC ¹⁸ Cunctus autem populus videbat voces et lampades, et sonitum buccinæ, montemque fumantem : et perterriti ac pavore concussi, steterunt procul,

WLC ¹⁸ וְכָל־ הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־ הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־ הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־ הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃

VULC ¹⁹ dicentes Moysi : Loquere tu nobis, et audiemus : non loquatur nobis Dominus, ne forte moriamur.

WLC ¹⁹ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־ אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־ יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־ נָמֽוּת׃

VULC ²⁰ Et ait Moyses ad populum : Nolite timere : ut enim probaret vos venit Deus, et ut terror illius esset in vobis, et non peccaretis.

WLC ²⁰ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־ הָעָם֮ אַל־ תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־ פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃

VULC ²¹ Stetitque populus de longe. Moyses autem accessit ad caliginem in qua erat Deus.

WLC ²¹ וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־ הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־ שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים׃

VULC ²² Dixit præterea Dominus ad Moysen : Hæc dices filiis Israël : Vos vidistis quod de cælo locutus sim vobis.

WLC ²² וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־ הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃

VULC ²³ Non facietis deos argenteos, nec deos aureos facietis vobis.

WLC ²³ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃

VULC ²⁴ Altare de terra facietis mihi, et offeretis super eo holocausta et pacifica vestra, oves vestras et boves in omni loco in quo memoria fuerit nominis mei : veniam ad te, et benedicam tibi.

WLC ²⁴ מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־ לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־ עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־ שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־ צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־ בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־ הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־ שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃

VULC ²⁵ Quod si altare lapideum feceris mihi, non ædificabis illud de sectis lapidibus : si enim levaveris cultrum super eo, polluetur.

WLC ²⁵ וְאִם־ מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־ לִּ֔י לֹֽא־ תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃

VULC ²⁶ Non ascendes per gradus ad altare meum, ne reveletur turpitudo tua.

WLC ²⁶ וְלֹֽא־ תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־ מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־ תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו׃

VULC ¹ Hæc sunt judicia quæ propones eis.

WLC ¹ וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃

VULC ² Si emeris servum hebræum, sex annis serviet tibi : in septimo egredietur liber gratis.

WLC ² כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַֽחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם׃

VULC ³ Cum quali veste intraverit, cum tali exeat : si habens uxorem, et uxor egredietur simul.

WLC ³ אִם־ בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־ בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ׃

VULC ⁴ Sin autem dominus dederit illi uxorem, et pepererit filios et filias : mulier et liberi ejus erunt domini sui, ipse vero exibit cum vestitu suo.

WLC ⁴ אִם־ אֲדֹנָיו֙ יִתֶּן־ ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה וְיָלְדָה־ ל֥וֹ בָנִ֖ים א֣וֹ בָנ֑וֹת הָאִשָּׁ֣ה וִילָדֶ֗יהָ תִּהְיֶה֙ לַֽאדֹנֶ֔יהָ וְה֖וּא יֵצֵ֥א בְגַפּֽוֹ׃

VULC ⁵ Quod si dixerit servus : Diligo dominum meum et uxorem ac liberos ; non egrediar liber :

WLC ⁵ וְאִם־ אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־ אֲדֹנִ֔י אֶת־ אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־ בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי׃

VULC ⁶ offeret eum dominus diis, et applicabitur ad ostium et postes, perforabitque aurem ejus subula : et erit ei servus in sæculum.

WLC ⁶ וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־ הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־ הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־ הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־ אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם׃

VULC ⁷ Si quis vendiderit filiam suam in famulam, non egredietur sicut ancillæ exire consueverunt.

WLC ⁷ וְכִֽי־ יִמְכֹּ֥ר אִ֛ישׁ אֶת־ בִּתּ֖וֹ לְאָמָ֑ה לֹ֥א תֵצֵ֖א כְּצֵ֥את הָעֲבָדִֽים׃

VULC ⁸ Si displicuerit oculis domini sui cui tradita fuerat, dimittet eam : populo autem alieno vendendi non habebit potestatem, si spreverit eam.

WLC ⁸ אִם־ רָעָ֞ה בְּעֵינֵ֧י אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־ יְעָדָ֖הּ וְהֶפְדָּ֑הּ לְעַ֥ם נָכְרִ֛י לֹא־ יִמְשֹׁ֥ל לְמָכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ־ בָֽהּ׃

VULC ⁹ Sin autem filio suo desponderit eam, juxta morem filiarum faciet illi.

WLC ⁹ וְאִם־ לִבְנ֖וֹ יִֽיעָדֶ֑נָּה כְּמִשְׁפַּ֥ט הַבָּנ֖וֹת יַעֲשֶׂה־ לָּֽהּ׃

VULC ¹⁰ Quod si alteram ei acceperit, providebit puellæ nuptias, et vestimenta, et pretium pudicitiæ non negabit.

WLC ¹⁰ אִם־ אַחֶ֖רֶת יִֽקַּֽח־ ל֑וֹ שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע׃

VULC ¹¹ Si tria ista non fecerit, egredietur gratis absque pecunia.

WLC ¹¹ וְאִם־ שְׁלָ֨שׁ־ אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם אֵ֥ין כָּֽסֶף׃

VULC ¹² Qui percusserit hominem volens occidere, morte moriatur.

WLC ¹² מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃

VULC ¹³ Qui autem non est insidiatus, sed Deus illum tradidit in manus ejus, constituam tibi locum in quem fugere debeat.

WLC ¹³ וַאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה׃

VULC ¹⁴ Si quis per industriam occiderit proximum suum, et per insidias : ab altari meo evelles eum, ut moriatur.

WLC ¹⁴ וְכִֽי־ יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־ רֵעֵ֖הוּ לְהָרְג֣וֹ בְעָרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת׃

VULC ¹⁵ Qui percusserit patrem suum aut matrem, morte moriatur.

WLC ¹⁵ וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

VULC ¹⁶ Qui furatus fuerit hominem, et vendiderit eum, convictus noxæ, morte moriatur.

WLC ¹⁶ וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

VULC ¹⁷ Qui maledixerit patri suo, vel matri, morte moriatur.

WLC ¹⁷ וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

VULC ¹⁸ Si rixati fuerint viri, et percusserit alter proximum suum lapide vel pugno, et ille mortuus non fuerit, sed jacuerit in lectulo :

WLC ¹⁸ וְכִֽי־ יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־ אִישׁ֙ אֶת־ רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב׃

VULC ¹⁹ si surrexerit, et ambulaverit foris super baculum suum, innocens erit qui percusserit, ita tamen ut operas ejus et impensas in medicos restituat.

WLC ¹⁹ אִם־ יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־ מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃

VULC ²⁰ Qui percusserit servum suum, vel ancillam virga, et mortui fuerint in manibus ejus, criminis reus erit.

WLC ²⁰ וְכִֽי־ יַכֶּה֩ אִ֨ישׁ אֶת־ עַבְדּ֜וֹ א֤וֹ אֶת־ אֲמָתוֹ֙ בַּשֵּׁ֔בֶט וּמֵ֖ת תַּ֣חַת יָד֑וֹ נָקֹ֖ם יִנָּקֵֽם׃

VULC ²¹ Sin autem uno die vel duobus supervixerit, non subjacebit pœnæ, quia pecunia illius est.

WLC ²¹ אַ֥ךְ אִם־ י֛וֹם א֥וֹ יוֹמַ֖יִם יַעֲמֹ֑ד לֹ֣א יֻקַּ֔ם כִּ֥י כַסְפּ֖וֹ הֽוּא׃