VULC ¹ Locutusque est Dominus cunctos sermones hos :

WLC ¹ וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־ הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃

VULC ² Ego sum Dominus Deus tuus, qui eduxi te de terra Ægypti, de domo servitutis.

WLC ² אָֽנֹכִ֖י֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃

VULC ³ Non habebis deos alienos coram me.

WLC ³ לֹֽ֣א יִהְיֶֽה־ לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־ פָּנָֽ֗יַ

VULC ⁴ Non facies tibi sculptile, neque omnem similitudinem quæ est in cælo desuper, et quæ in terra deorsum, nec eorum quæ sunt in aquis sub terra.

WLC ⁴ לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־ לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכָל־ תְּמוּנָ֡֔ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֡֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתַָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥֣ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ

VULC ⁵ Non adorabis ea, neque coles : ego sum Dominus Deus tuus fortis, zelotes, visitans iniquitatem patrum in filios, in tertiam et quartam generationem eorum qui oderunt me :

WLC ⁵ לֹֽא־ תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־ בָּנִ֛ים עַל־ שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־ רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃

VULC ⁶ et faciens misericordiam in millia his qui diligunt me, et custodiunt præcepta mea.

WLC ⁶ וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃

VULC ⁷ Non assumes nomen Domini Dei tui in vanum : nec enim habebit insontem Dominus eum qui assumpserit nomen Domini Dei sui frustra.

WLC ⁷ לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־ שֵֽׁם־ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־ יִשָּׂ֥א אֶת־ שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃

VULC ⁸ Memento ut diem sabbati sanctifices.

WLC ⁸ זָכ֛וֹר֩ אֶת־ י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ

VULC ⁹ Sex diebus operaberis, et facies omnia opera tua.

WLC ⁹ שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּל־ מְלַאכְתֶּֽךָ֒

VULC ¹⁰ Septimo autem die sabbatum Domini Dei tui est : non facies omne opus in eo, tu, et filius tuus et filia tua, servus tuus et ancilla tua, jumentum tuum, et advena qui est intra portas tuas.

WLC ¹⁰ וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־ תַעֲשֶׂ֣֨ה כָל־ מְלָאכָ֡֜ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָֽ֣־ וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ

VULC ¹¹ Sex enim diebus fecit Dominus cælum et terram, et mare, et omnia quæ in eis sunt, et requievit in die septimo : idcirco benedixit Dominus diei sabbati, et sanctificavit eum.

WLC ¹¹ כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־ יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־ הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־ הָאָ֗רֶץ אֶת־ הַיָּם֙ וְאֶת־ כָּל־ אֲשֶׁר־ בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־ כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהוָ֛ה אֶת־ י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃

VULC ¹² Honora patrem tuum et matrem tuam, ut sis longævus super terram, quam Dominus Deus tuus dabit tibi.

WLC ¹² כַּבֵּ֥ד אֶת־ אָבִ֖יךָ וְאֶת־ אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃

VULC ¹³ Non occides.

WLC ¹³ לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽ֖ח׃

VULC ¹⁴ Non mœchaberis.

WLC ¹⁴ לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽ֑ף׃

VULC ¹⁵ Non furtum facies.

WLC ¹⁵ לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃

VULC ¹⁶ Non loqueris contra proximum tuum falsum testimonium.

WLC ¹⁶ לֹֽא־ תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃

VULC ¹⁷ Non concupisces domum proximi tui, nec desiderabis uxorem ejus, non servum, non ancillam, non bovem, non asinum, nec omnia quæ illius sunt.

WLC ¹⁷ לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־ תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃

VULC ¹⁸ Cunctus autem populus videbat voces et lampades, et sonitum buccinæ, montemque fumantem : et perterriti ac pavore concussi, steterunt procul,

WLC ¹⁸ וְכָל־ הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־ הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־ הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־ הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃

VULC ¹⁹ dicentes Moysi : Loquere tu nobis, et audiemus : non loquatur nobis Dominus, ne forte moriamur.

WLC ¹⁹ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־ אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־ יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־ נָמֽוּת׃

VULC ²⁰ Et ait Moyses ad populum : Nolite timere : ut enim probaret vos venit Deus, et ut terror illius esset in vobis, et non peccaretis.

WLC ²⁰ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־ הָעָם֮ אַל־ תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־ פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃

VULC ²¹ Stetitque populus de longe. Moyses autem accessit ad caliginem in qua erat Deus.

WLC ²¹ וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־ הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־ שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים׃

VULC ²² Dixit præterea Dominus ad Moysen : Hæc dices filiis Israël : Vos vidistis quod de cælo locutus sim vobis.

WLC ²² וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־ הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃

VULC ²³ Non facietis deos argenteos, nec deos aureos facietis vobis.

WLC ²³ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃

VULC ²⁴ Altare de terra facietis mihi, et offeretis super eo holocausta et pacifica vestra, oves vestras et boves in omni loco in quo memoria fuerit nominis mei : veniam ad te, et benedicam tibi.

WLC ²⁴ מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־ לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־ עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־ שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־ צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־ בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־ הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־ שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃

VULC ²⁵ Quod si altare lapideum feceris mihi, non ædificabis illud de sectis lapidibus : si enim levaveris cultrum super eo, polluetur.

WLC ²⁵ וְאִם־ מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־ לִּ֔י לֹֽא־ תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃

VULC ²⁶ Non ascendes per gradus ad altare meum, ne reveletur turpitudo tua.

WLC ²⁶ וְלֹֽא־ תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־ מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־ תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו׃