VULC ¹ Si quis furatus fuerit bovem aut ovem, et occiderit vel vendiderit : quinque boves pro uno bove restituet, et quatuor oves pro una ove.

WLC ¹ אִם־ בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים׃

VULC ² Si effringens fur domum sive suffodiens fuerit inventus, et accepto vulnere mortuus fuerit, percussor non erit reus sanguinis.

WLC ² אִם־ זָרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖יו דָּמִ֣ים ל֑וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם־ אֵ֣ין ל֔וֹ וְנִמְכַּ֖ר בִּגְנֵבָתֽוֹ׃

VULC ³ Quod si orto sole hoc fecerit, homicidium perpetravit, et ipse morietur. Si non habuerit quod pro furto reddat, ipse venundabitur.

WLC ³ אִֽם־ הִמָּצֵא֩ תִמָּצֵ֨א בְיָד֜וֹ הַגְּנֵבָ֗ה מִשּׁ֧וֹר עַד־ חֲמ֛וֹר עַד־ שֶׂ֖ה חַיִּ֑ים שְׁנַ֖יִם יְשַׁלֵּֽם׃

VULC ⁴ Si inventum fuerit apud eum quod furatus est, vivens : sive bos, sive asinus, sive ovis, duplum restituet.

WLC ⁴ כִּ֤י יַבְעֶר־ אִישׁ֙ שָׂדֶ֣ה אוֹ־ כֶ֔רֶם וְשִׁלַּח֙ אֶת־ וּבִעֵ֖ר בִּשְׂדֵ֣ה אַחֵ֑ר מֵיטַ֥ב שָׂדֵ֛הוּ וּמֵיטַ֥ב כַּרְמ֖וֹ יְשַׁלֵּֽם׃

VULC ⁵ Si læserit quispiam agrum vel vineam, et dimiserit jumentum suum ut depascatur aliena : quidquid optimum habuerit in agro suo, vel in vinea, pro damni æstimatione restituet.

WLC ⁵ כִּֽי־ תֵצֵ֨א אֵ֜שׁ וּמָצְאָ֤ה קֹצִים֙ וְנֶאֱכַ֣ל גָּדִ֔ישׁ א֥וֹ הַקָּמָ֖ה א֣וֹ הַשָּׂדֶ֑ה שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם הַמַּבְעִ֖ר אֶת־ הַבְּעֵרָֽה׃

VULC ⁶ Si egressus ignis invenerit spinas, et comprehenderit acervos frugum, sive stantes segetes in agris, reddet damnum qui ignem succenderit.

WLC ⁶ כִּֽי־ יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־ רֵעֵ֜הוּ כֶּ֤סֶף אֽוֹ־ כֵלִים֙ לִשְׁמֹ֔ר וְגֻנַּ֖ב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ אִם־ יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנָֽיִם׃

VULC ⁷ Si quis commendaverit amico pecuniam aut vas in custodiam, et ab eo, qui susceperat, furto ablata fuerint : si invenitur fur, duplum reddet :

WLC ⁷ אִם־ לֹ֤א יִמָּצֵא֙ הַגַּנָּ֔ב וְנִקְרַ֥ב בַּֽעַל־ הַבַּ֖יִת אֶל־ הָֽאֱלֹהִ֑ים אִם־ לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֥אכֶת רֵעֵֽהוּ׃

VULC ⁸ si latet fur, dominus domus applicabitur ad deos, et jurabit quod non extenderit manum in rem proximi sui,

WLC ⁸ עַֽל־ כָּל־ דְּבַר־ פֶּ֡שַׁע עַל־ שׁ֡וֹר עַל־ חֲ֠מוֹר עַל־ שֶׂ֨ה עַל־ שַׂלְמָ֜ה עַל־ כָּל־ אֲבֵדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יֹאמַר֙ כִּי־ ה֣וּא זֶ֔ה עַ֚ד הָֽאֱלֹהִ֔ים יָבֹ֖א דְּבַר־ שְׁנֵיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר יַרְשִׁיעֻן֙ אֱלֹהִ֔ים יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ׃

VULC ⁹ ad perpetrandam fraudem, tam in bove quam in asino, et ove ac vestimento, et quidquid damnum inferre potest : ad deos utriusque causa perveniet, et si illi judicaverint, duplum restituet proximo suo.

WLC ⁹ כִּֽי־ יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־ רֵעֵ֜הוּ חֲמ֨וֹר אוֹ־ שׁ֥וֹר אוֹ־ שֶׂ֛ה וְכָל־ בְּהֵמָ֖ה לִשְׁמֹ֑ר וּמֵ֛ת אוֹ־ נִשְׁבַּ֥ר אוֹ־ נִשְׁבָּ֖ה אֵ֥ין רֹאֶֽה׃

VULC ¹⁰ Si quis commendaverit proximo suo asinum, bovem, ovem, et omne jumentum ad custodiam, et mortuum fuerit, aut debilitatum, vel captum ab hostibus, nullusque hoc viderit :

WLC ¹⁰ שְׁבֻעַ֣ת יְהוָ֗ה תִּהְיֶה֙ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם אִם־ לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֣אכֶת רֵעֵ֑הוּ וְלָקַ֥ח בְּעָלָ֖יו וְלֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃

VULC ¹¹ jusjurandum erit in medio, quod non extenderit manum ad rem proximi sui : suscipietque dominus juramentum, et ille reddere non cogetur.

WLC ¹¹ וְאִם־ גָּנֹ֥ב יִגָּנֵ֖ב מֵעִמּ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם לִבְעָלָֽיו׃

VULC ¹² Quod si furto ablatum fuerit, restituet damnum domino ;

WLC ¹² אִם־ טָרֹ֥ף יִטָּרֵ֖ף יְבִאֵ֣הוּ עֵ֑ד הַטְּרֵפָ֖ה לֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃

VULC ¹³ si comestum a bestia, deferat ad eum quod occisum est, et non restituet.

WLC ¹³ וְכִֽי־ יִשְׁאַ֥ל אִ֛ישׁ מֵעִ֥ם רֵעֵ֖הוּ וְנִשְׁבַּ֣ר אוֹ־ מֵ֑ת בְּעָלָ֥יו אֵין־ עִמּ֖וֹ שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם׃

VULC ¹⁴ Qui a proximo suo quidquam horum mutuo postulaverit, et debilitatum aut mortuum fuerit domino non præsente, reddere compelletur.

WLC ¹⁴ אִם־ בְּעָלָ֥יו עִמּ֖וֹ לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם אִם־ שָׂכִ֣יר ה֔וּא בָּ֖א בִּשְׂכָרֽוֹ׃

VULC ¹⁵ Quod si impræsentiarum dominus fuerit, non restituet, maxime si conductum venerat pro mercede operis sui.

WLC ¹⁵ וְכִֽי־ יְפַתֶּ֣ה אִ֗ישׁ בְּתוּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־ אֹרָ֖שָׂה וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ מָהֹ֛ר יִמְהָרֶ֥נָּה לּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃

VULC ¹⁶ Si seduxerit quis virginem necdum desponsatam, dormieritque cum ea : dotabit eam, et habebit eam uxorem.

WLC ¹⁶ אִם־ מָאֵ֧ן יְמָאֵ֛ן אָבִ֖יהָ לְתִתָּ֣הּ ל֑וֹ כֶּ֣סֶף יִשְׁקֹ֔ל כְּמֹ֖הַר הַבְּתוּלֹֽת׃

VULC ¹⁷ Si pater virginis dare noluerit, reddet pecuniam juxta modum dotis, quam virgines accipere consueverunt.

WLC ¹⁷ מְכַשֵּׁפָ֖ה לֹ֥א תְחַיֶּֽה׃

VULC ¹⁸ Maleficos non patieris vivere.

WLC ¹⁸ כָּל־ שֹׁכֵ֥ב עִם־ בְּהֵמָ֖ה מ֥וֹת יוּמָֽת׃

VULC ¹⁹ Qui coierit cum jumento, morte moriatur.

WLC ¹⁹ זֹבֵ֥חַ לָאֱלֹהִ֖ים יָֽחֳרָ֑ם בִּלְתִּ֥י לַיהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃

VULC ²⁰ Qui immolat diis, occidetur, præterquam Domino soli.

WLC ²⁰ וְגֵ֥ר לֹא־ תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־ גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ²¹ Advenam non contristabis, neque affliges eum : advenæ enim et ipsi fuistis in terra Ægypti.

WLC ²¹ כָּל־ אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן׃

VULC ²² Viduæ et pupillo non nocebitis.

WLC ²² אִם־ עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־ צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ׃

VULC ²³ Si læseritis eos, vociferabuntur ad me, et ego audiam clamorem eorum :

WLC ²³ וְחָרָ֣ה אַפִּ֔י וְהָרַגְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בֶּחָ֑רֶב וְהָי֤וּ נְשֵׁיכֶם֙ אַלְמָנ֔וֹת וּבְנֵיכֶ֖ם יְתֹמִֽים׃

VULC ²⁴ et indignabitur furor meus, percutiamque vos gladio, et erunt uxores vestræ viduæ, et filii vestri pupilli.

WLC ²⁴ אִם־ כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־ עַמִּ֗י אֶת־ הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־ תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־ תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃

VULC ²⁵ Si pecuniam mutuam dederis populo meo pauperi qui habitat tecum, non urgebis eum quasi exactor, nec usuris opprimes.

WLC ²⁵ אִם־ חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ עַד־ בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ׃

VULC ²⁶ Si pignus a proximo tuo acceperis vestimentum, ante solis occasum reddes ei.

WLC ²⁶ כִּ֣י הִ֤וא לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי־ יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־ חַנּ֥וּן אָֽנִי׃

VULC ²⁷ Ipsum enim est solum, quo operitur, indumentum carnis ejus, nec habet aliud in quo dormiat : si clamaverit ad me, exaudiam eum, quia misericors sum.

WLC ²⁷ אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל וְנָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר׃

VULC ²⁸ Diis non detrahes, et principi populi tui non maledices.

WLC ²⁸ מְלֵאָתְךָ֥ וְדִמְעֲךָ֖ לֹ֣א תְאַחֵ֑ר בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן־ לִּֽי׃

VULC ²⁹ Decimas tuas et primitias tuas non tardabis reddere : primogenitum filiorum tuorum dabis mihi.

WLC ²⁹ כֵּֽן־ תַּעֲשֶׂ֥ה לְשֹׁרְךָ֖ לְצֹאנֶ֑ךָ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ יִהְיֶ֣ה עִם־ אִמּ֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י תִּתְּנוֹ־ לִֽי׃

VULC ³⁰ De bobus quoque, et ovibus similiter facies : septem diebus sit cum matre sua, die octava reddes illum mihi.

WLC ³⁰ וְאַנְשֵׁי־ קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ׃

VULC ³¹ Viri sancti eritis mihi : carnem, quæ a bestiis fuerit prægustata, non comedetis, sed projicietis canibus.

VULC ¹ Non suscipies vocem mendacii, nec junges manum tuam ut pro impio dicas falsum testimonium.

WLC ¹ לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל־ תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם־ רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס׃

VULC ² Non sequeris turbam ad faciendum malum : nec in judicio, plurimorum acquiesces sententiæ, ut a vero devies.

WLC ² לֹֽא־ תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־ רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־ תַעֲנֶ֣ה עַל־ רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת׃

VULC ³ Pauperis quoque non misereberis in judicio.

WLC ³ וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ׃

VULC ⁴ Si occurreris bovi inimici tui, aut asino erranti, reduc ad eum.

WLC ⁴ כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹֽיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ׃

VULC ⁵ Si videris asinum odientis te jacere sub onere, non pertransibis, sed sublevabis cum eo.

WLC ⁵ כִּֽי־ תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃

VULC ⁶ Non declinabis in judicium pauperis.

WLC ⁶ לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ׃

VULC ⁷ Mendacium fugies. Insontem et justum non occides : quia aversor impium.

WLC ⁷ מִדְּבַר־ שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־ תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־ אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע׃

VULC ⁸ Nec accipies munera, quæ etiam excæcant prudentes, et subvertunt verba justorum.

WLC ⁸ וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים׃

VULC ⁹ Peregrino molestus non eris. Scitis enim advenarum animas : quia et ipsi peregrini fuistis in terra Ægypti.

WLC ⁹ וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־ נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־ גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ¹⁰ Sex annis seminabis terram tuam, et congregabis fruges ejus :

WLC ¹⁰ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־ אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־ תְּבוּאָתָֽהּ׃

VULC ¹¹ anno autem septimo dimittes eam, et requiescere facies, ut comedant pauperes populi tui : et quidquid reliquum fuerit, edant bestiæ agri : ita facies in vinea et in oliveto tuo.

WLC ¹¹ וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־ תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ׃

VULC ¹² Sex diebus operaberis : septimo die cessabis, ut requiescat bos et asinus tuus, et refrigeretur filius ancillæ tuæ, et advena.

WLC ¹² שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־ אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר׃

VULC ¹³ Omnia quæ dixi vobis, custodite. Et per nomen externorum deorum non jurabitis, neque audietur ex ore vestro.

WLC ¹³ וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁר־ אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם תִּשָּׁמֵ֑רוּ וְשֵׁ֨ם אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לֹ֣א תַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עַל־ פִּֽיךָ׃

VULC ¹⁴ Tribus vicibus per singulos annos mihi festa celebrabitis.

WLC ¹⁴ שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה׃

VULC ¹⁵ Solemnitatem azymorum custodies. Septem diebus comedes azyma, sicut præcepi tibi, tempore mensis novorum, quando egressus es de Ægypto : non apparebis in conspectu meo vacuus.

WLC ¹⁵ אֶת־ חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב כִּי־ ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־ יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם׃

VULC ¹⁶ Et solemnitatem messis primitivorum operis tui, quæcumque seminaveris in agro : solemnitatem quoque in exitu anni, quando congregaveris omnes fruges tuas de agro.

WLC ¹⁶ וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־ מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־ הַשָּׂדֶֽה׃

VULC ¹⁷ Ter in anno apparebit omne masculinum tuum coram Domino Deo tuo.

WLC ¹⁷ שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כָּל־ זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־ פְּנֵ֖י הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה׃

VULC ¹⁸ Non immolabis super fermento sanguinem victimæ meæ, nec remanebit adeps solemnitatis meæ usque mane.

WLC ¹⁸ לֹֽא־ תִזְבַּ֥ח עַל־ חָמֵ֖ץ דַּם־ זִבְחִ֑י וְלֹֽא־ יָלִ֥ין חֵֽלֶב־ חַגִּ֖י עַד־ בֹּֽקֶר׃

VULC ¹⁹ Primitias frugum terræ tuæ deferes in domum Domini Dei tui. Non coques hædum in lacte matris suæ.

WLC ¹⁹ רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־ תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃

VULC ²⁰ Ecce ego mittam angelum meum, qui præcedat te, et custodiat in via, et introducat in locum quem paravi.

WLC ²⁰ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־ הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי׃

VULC ²¹ Observa eum, et audi vocem ejus, nec contemnendum putes : quia non dimittet cum peccaveris, et est nomen meum in illo.

WLC ²¹ הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־ תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ׃

VULC ²² Quod si audieris vocem ejus, et feceris omnia quæ loquor, inimicus ero inimicis tuis, et affligam affligentes te.

WLC ²² כִּ֣י אִם־ שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־ אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־ צֹרְרֶֽיךָ׃

VULC ²³ Præcedetque te angelus meus, et introducet te ad Amorrhæum, et Hethæum, et Pherezæum, Chananæumque, et Hevæum, et Jebusæum, quos ego conteram.

WLC ²³ כִּֽי־ יֵלֵ֣ךְ מַלְאָכִי֮ לְפָנֶיךָ֒ וֶהֱבִֽיאֲךָ֗ אֶל־ הָֽאֱמֹרִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהַפְּרִזִּי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וְהִכְחַדְתִּֽיו׃

VULC ²⁴ Non adorabis deos eorum, nec coles eos : non facies opera eorum, sed destrues eos, et confringes statuas eorum.

WLC ²⁴ לֹֽא־ תִשְׁתַּחֲוֶ֤ה לֵאלֹֽהֵיהֶם֙ וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵ֔ם וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה כְּמַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם כִּ֤י הָרֵס֙ תְּהָ֣רְסֵ֔ם וְשַׁבֵּ֥ר תְּשַׁבֵּ֖ר מַצֵּבֹתֵיהֶֽם׃

VULC ²⁵ Servietisque Domino Deo vestro, ut benedicam panibus tuis et aquis, et auferam infirmitatem de medio tui.

WLC ²⁵ וַעֲבַדְתֶּ֗ם אֵ֚ת יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת־ לַחְמְךָ֖ וְאֶת־ מֵימֶ֑יךָ וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ׃

VULC ²⁶ Non erit infœcunda, nec sterilis in terra tua : numerum dierum tuorum implebo.

WLC ²⁶ לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָ֖ה בְּאַרְצֶ֑ךָ אֶת־ מִסְפַּ֥ר יָמֶ֖יךָ אֲמַלֵּֽא׃

VULC ²⁷ Terrorem meum mittam in præcursum tuum, et occidam omnem populum, ad quem ingredieris : cunctorumque inimicorum tuorum coram te terga vertam :

WLC ²⁷ אֶת־ אֵֽימָתִי֙ אֲשַׁלַּ֣ח לְפָנֶ֔יךָ וְהַמֹּתִי֙ אֶת־ כָּל־ הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖א בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֧י אֶת־ כָּל־ אֹיְבֶ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ עֹֽרֶף׃

VULC ²⁸ emittens crabrones prius, qui fugabunt Hevæum, et Chananæum, et Hethæum, antequam introëas.

WLC ²⁸ וְשָׁלַחְתִּ֥י אֶת־ הַצִּרְעָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְגֵרְשָׁ֗ה אֶת־ הַחִוִּ֧י אֶת־ הַֽכְּנַעֲנִ֛י וְאֶת־ הַחִתִּ֖י מִלְּפָנֶֽיךָ׃

VULC ²⁹ Non ejiciam eos a facie tua anno uno : ne terra in solitudinem redigatur, et crescant contra te bestiæ.

WLC ²⁹ לֹ֧א אֲגָרְשֶׁ֛נּוּ מִפָּנֶ֖יךָ בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת פֶּן־ תִּהְיֶ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֔ה וְרַבָּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃

VULC ³⁰ Paulatim expellam eos de conspectu tuo, donec augearis, et possideas terram.

WLC ³⁰ מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ³¹ Ponam autem terminos tuos a mari Rubro usque ad mare Palæstinorum, et a deserto usque ad fluvium : tradam in manibus vestris habitatores terræ, et ejiciam eos de conspectu vestro.

WLC ³¹ וְשַׁתִּ֣י אֶת־ גְּבֻלְךָ֗ מִיַּם־ סוּף֙ וְעַד־ יָ֣ם פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִמִּדְבָּ֖ר עַד־ הַנָּהָ֑ר כִּ֣י ׀ אֶתֵּ֣ן בְּיֶדְכֶ֗ם אֵ֚ת יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְגֵרַשְׁתָּ֖מוֹ מִפָּנֶֽיךָ׃

VULC ³² Non inibis cum eis fœdus, nec cum diis eorum.

WLC ³² לֹֽא־ תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם וְלֵאלֹֽהֵיהֶ֖ם בְּרִֽית׃

VULC ³³ Non habitent in terra tua, ne forte peccare te faciant in me, si servieris diis eorum : quod tibi certe erit in scandalum.

WLC ³³ לֹ֤א יֵשְׁבוּ֙ בְּאַרְצְךָ֔ פֶּן־ יַחֲטִ֥יאוּ אֹתְךָ֖ לִ֑י כִּ֤י תַעֲבֹד֙ אֶת־ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־ יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ לְמוֹקֵֽשׁ׃

VULC ¹ Moysi quoque dixit : Ascende ad Dominum tu, et Aaron, Nadab et Abiu, et septuaginta senes ex Israël, et adorabitis procul.

WLC ¹ וְאֶל־ מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־ יְהוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃

VULC ² Solusque Moyses ascendet ad Dominum, et illi non appropinquabunt : nec populus ascendet cum eo.

WLC ² וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל־ יְהוָ֔ה וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ׃

VULC ³ Venit ergo Moyses et narravit plebi omnia verba Domini, atque judicia : responditque omnis populus una voce : Omnia verba Domini, quæ locutus est, faciemus.

WLC ³ וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל־ דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל־ הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־ הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־ הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־ דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃

VULC ⁴ Scripsit autem Moyses universos sermones Domini : et mane consurgens, ædificavit altare ad radices montis, et duodecim titulos per duodecim tribus Israël.

WLC ⁴ וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כָּל־ דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ⁵ Misitque juvenes de filiis Israël, et obtulerunt holocausta, immolaveruntque victimas pacificas Domino, vitulos.

WLC ⁵ וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־ נַעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַיהוָ֖ה פָּרִֽים׃

VULC ⁶ Tulit itaque Moyses dimidiam partem sanguinis, et misit in crateras : partem autem residuam fudit super altare.

WLC ⁶ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־ הַמִּזְבֵּֽחַ׃

VULC ⁷ Assumensque volumen fœderis, legit audiente populo : qui dixerunt : Omnia quæ locutus est Dominus, faciemus, et erimus obedientes.

WLC ⁷ וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־ דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃

VULC ⁸ Ille vero sumptum sanguinem respersit in populum, et ait : Hic est sanguis fœderis quod pepigit Dominus vobiscum super cunctis sermonibus his.

WLC ⁸ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־ הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־ הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־ הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־ הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

VULC ⁹ Ascenderuntque Moyses et Aaron, Nadab et Abiu, et septuaginta de senioribus Israël :

WLC ⁹ וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ¹⁰ et viderunt Deum Israël : et sub pedibus ejus quasi opus lapidis sapphirini, et quasi cælum, cum serenum est.

WLC ¹⁰ וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר׃

VULC ¹¹ Nec super eos qui procul recesserant de filiis Israël, misit manum suam, videruntque Deum, et comederunt, ac biberunt.

WLC ¹¹ וְאֶל־ אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־ הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃

VULC ¹² Dixit autem Dominus ad Moysen : Ascende ad me in montem, et esto ibi : daboque tibi tabulas lapideas, et legem, ac mandata quæ scripsi : ut doceas eos.

WLC ¹² וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ מֹשֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶהְיֵה־ שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת־ לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי לְהוֹרֹתָֽם׃

VULC ¹³ Surrexerunt Moyses et Josue minister ejus : ascendensque Moyses in montem Dei,

WLC ¹³ וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ מְשָׁרְת֑וֹ וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־ הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים׃

VULC ¹⁴ senioribus ait : Expectate hic donec revertamur ad vos. Habetis Aaron et Hur vobiscum : si quid natum fuerit quæstionis, referetis ad eos.

WLC ¹⁴ וְאֶל־ הַזְּקֵנִ֤ים אָמַר֙ שְׁבוּ־ לָ֣נוּ בָזֶ֔ה עַ֥ד אֲשֶׁר־ נָשׁ֖וּב אֲלֵיכֶ֑ם וְהִנֵּ֨ה אַהֲרֹ֤ן וְחוּר֙ עִמָּכֶ֔ם מִי־ בַ֥עַל דְּבָרִ֖ים יִגַּ֥שׁ אֲלֵהֶֽם׃

VULC ¹⁵ Cumque ascendisset Moyses, operuit nubes montem,

WLC ¹⁵ וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־ הָהָ֑ר וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־ הָהָֽר׃

VULC ¹⁶ et habitavit gloria Domini super Sinai, tegens illum nube sex diebus : septimo autem die vocavit eum de medio caliginis.

WLC ¹⁶ וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד־ יְהוָה֙ עַל־ הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־ מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶעָנָֽן׃

VULC ¹⁷ Erat autem species gloriæ Domini quasi ignis ardens super verticem montis in conspectu filiorum Israël.

WLC ¹⁷ וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ¹⁸ Ingressusque Moyses medium nebulæ, ascendit in montem : et fuit ibi quadraginta diebus, et quadraginta noctibus.

WLC ¹⁸ וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־ הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃