VULC ¹ Dixit autem Dominus ad Moysen : Ingredere ad Pharaonem, et loquere ad eum : Hæc dicit Dominus Deus Hebræorum : Dimitte populum meum ut sacrificet mihi.

WLC ¹ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־ פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־ אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־ עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃

VULC ² Quod si adhuc renuis, et retines eos,

WLC ² כִּ֛י אִם־ מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעוֹדְךָ֖ מַחֲזִ֥יק בָּֽם׃

VULC ³ ecce manus mea erit super agros tuos, et super equos, et asinos, et camelos, et boves, et oves, pestis valde gravis.

WLC ³ הִנֵּ֨ה יַד־ יְהוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃

VULC ⁴ Et faciet Dominus mirabile inter possessiones Israël et possessiones Ægyptiorum, ut nihil omnino pereat ex eis quæ pertinent ad filios Israël.

WLC ⁴ וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר׃

VULC ⁵ Constituitque Dominus tempus, dicens : Cras faciet Dominus verbum istud in terra.

WLC ⁵ וַיָּ֥שֶׂם יְהוָ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃

VULC ⁶ Fecit ergo Dominus verbum hoc altera die : mortuaque sunt omnia animantia Ægyptiorum ; de animalibus vero filiorum Israël, nihil omnino periit.

WLC ⁶ וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה אֶת־ הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־ מֵ֥ת אֶחָֽד׃

VULC ⁷ Et misit Pharao ad videndum : nec erat quidquam mortuum de his quæ possidebat Israël. Ingravatumque est cor Pharaonis, et non dimisit populum.

WLC ⁷ וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־ מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־ אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־ הָעָֽם׃

VULC ⁸ Et dixit Dominus ad Moysen et Aaron : Tollite plenas manus cineris de camino, et spargat illum Moyses in cælum coram Pharaone.

WLC ⁸ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־ מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־ אַהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ מֹשֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה׃

VULC ⁹ Sitque pulvis super omnem terram Ægypti : erunt enim in hominibus et jumentis ulcera, et vesicæ turgentes in universa terra Ægypti.

WLC ⁹ וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל־ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל־ הָאָדָ֜ם וְעַל־ הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל־ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ¹⁰ Tuleruntque cinerem de camino, et steterunt coram Pharaone, et sparsit illum Moyses in cælum : factaque sunt ulcera vesicarum turgentium in hominibus et jumentis :

WLC ¹⁰ וַיִּקְח֞וּ אֶת־ פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה׃

VULC ¹¹ nec poterant malefici stare coram Moyse propter ulcera quæ in illis erant, et in omni terra Ægypti.

WLC ¹¹ וְלֹֽא־ יָכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־ הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל־ מִצְרָֽיִם׃

VULC ¹² Induravitque Dominus cor Pharaonis, et non audivit eos, sicut locutus est Dominus ad Moysen.

WLC ¹² וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־ מֹשֶֽׁה׃

VULC ¹³ Dixitque Dominus ad Moysen : Mane consurge, et sta coram Pharaone, et dices ad eum : Hæc dicit Dominus Deus Hebræorum : Dimitte populum meum ut sacrificet mihi.

WLC ¹³ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־ אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־ עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃

VULC ¹⁴ Quia in hac vice mittam omnes plagas meas super cor tuum, et super servos tuos, et super populum tuum : ut scias quod non sit similis mei in omni terra.

WLC ¹⁴ כִּ֣י ׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־ כָּל־ מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־ לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹⁵ Nunc enim extendens manum percutiam te, et populum tuum peste, peribisque de terra.

WLC ¹⁵ כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־ יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־ עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹⁶ Idcirco autem posui te, ut ostendam in te fortitudinem meam, et narretur nomen meum in omni terra.

WLC ¹⁶ וְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־ כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹⁷ Adhuc retines populum meum, et non vis dimittere eum ?

WLC ¹⁷ עוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם׃

VULC ¹⁸ En pluam cras hac ipsa hora grandinem multam nimis, qualis non fuit in Ægypto a die qua fundata est, usque in præsens tempus.

WLC ¹⁸ הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־ הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־ הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־ עָֽתָּה׃

VULC ¹⁹ Mitte ergo jam nunc, et congrega jumenta tua, et omnia quæ habes in agro : homines enim, et jumenta, et universa quæ inventa fuerint foris, nec congregata de agris, cecideritque super ea grando, morientur.

WLC ¹⁹ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־ מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־ אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־ הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־ יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃

VULC ²⁰ Qui timuit verbum Domini de servis Pharaonis, fecit confugere servos suos et jumenta in domos :

WLC ²⁰ הַיָּרֵא֙ אֶת־ דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־ עֲבָדָ֥יו וְאֶת־ מִקְנֵ֖הוּ אֶל־ הַבָּתִּֽים׃

VULC ²¹ qui autem neglexit sermonem Domini, dimisit servos suos et jumenta in agris.

WLC ²¹ וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־ שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־ דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־ עֲבָדָ֥יו וְאֶת־ מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃

VULC ²² Et dixit Dominus ad Moysen : Extende manum tuam in cælum, ut fiat grando in universa terra Ægypti super homines, et super jumenta, et super omnem herbam agri in terra Ægypti.

WLC ²² וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ מֹשֶׁה נְטֵ֤ה אֶת־ יָֽדְךָ֙ עַל־ הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל־ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־ הָאָדָ֣ם וְעַל־ הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל־ עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ²³ Extenditque Moyses virgam in cælum, et Dominus dedit tonitrua, et grandinem, ac discurrentia fulgura super terram : pluitque Dominus grandinem super terram Ægypti.

WLC ²³ וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־ מַטֵּהוּ֮ עַל־ הַשָּׁמַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהוָ֛ה בָּרָ֖ד עַל־ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ²⁴ Et grando et ignis mista pariter ferebantur : tantæque fuit magnitudinis, quanta ante numquam apparuit in universa terra Ægypti ex quo gens illa condita est.

WLC ²⁴ וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹֽא־ הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל־ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי׃

VULC ²⁵ Et percussit grando in omni terra Ægypti cuncta quæ fuerunt in agris, ab homine usque ad jumentum : cunctamque herbam agri percussit grando, et omne lignum regionis confregit.

WLC ²⁵ וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־ בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־ עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־ כָּל־ עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר׃

VULC ²⁶ Tantum in terra Gessen, ubi erant filii Israël, grando non cecidit.

WLC ²⁶ רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־ שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד׃

VULC ²⁷ Misitque Pharao, et vocavit Moysen et Aaron, dicens ad eos : Peccavi etiam nunc : Dominus justus ; ego et populus meus, impii.

WLC ²⁷ וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים׃

VULC ²⁸ Orate Dominum ut desinant tonitrua Dei, et grando : ut dimittam vos, et nequaquam hic ultra maneatis.

WLC ²⁸ הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־ יְהוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד׃

VULC ²⁹ Ait Moyses : Cum egressus fuero de urbe, extendam palmas meas ad Dominum, et cessabunt tonitrua, et grando non erit, ut scias quia Domini est terra :

WLC ²⁹ וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת־ הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת־ כַּפַּ֖י אֶל־ יְהוָ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה־ ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַיהוָ֖ה הָאָֽרֶץ׃

VULC ³⁰ novi autem quod et tu et servi tui necdum timeatis Dominum Deum.

WLC ³⁰ וְאַתָּ֖ה וַעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃

VULC ³¹ Linum ergo et hordeum læsum est, eo quod hordeum esset virens, et linum jam folliculos germinaret :

WLC ³¹ וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל׃

VULC ³² triticum autem et far non sunt læsa, quia serotina erant.

WLC ³² וְהַחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה׃

VULC ³³ Egressusque Moyses a Pharaone ex urbe, tetendit manus ad Dominum : et cessaverunt tonitrua et grando, nec ultra stillavit pluvia super terram.

WLC ³³ וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־ הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־ יְהוָ֑ה וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־ נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה׃

VULC ³⁴ Videns autem Pharao quod cessasset pluvia, et grando, et tonitrua, auxit peccatum :

WLC ³⁴ וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־ חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו׃

VULC ³⁵ et ingravatum est cor ejus, et servorum illius, et induratum nimis : nec dimisit filios Israël, sicut præceperat Dominus per manum Moysi.

WLC ³⁵ וַֽיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־ מֹשֶֽׁה׃

VULC ¹ Et dixit Dominus ad Moysen : Ingredere ad Pharaonem : ego enim induravi cor ejus, et servorum illius, ut faciam signa mea hæc in eo :

WLC ¹ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־ פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־ אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־ לִבּוֹ֙ וְאֶת־ לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃

VULC ² et narres in auribus filii tui, et nepotum tuorum, quoties contriverim Ægyptios, et signa mea fecerim in eis : et sciatis quia ego Dominus.

WLC ² וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־ בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־ אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־ שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

VULC ³ Introierunt ergo Moyses et Aaron ad Pharaonem, et dixerunt ei : Hæc dicit Dominus Deus Hebræorum : Usquequo non vis subjici mihi ? dimitte populum meum, ut sacrificet mihi.

WLC ³ וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֮ אֶל־ פַּרְעֹה֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־ אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד־ מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃

VULC ⁴ Sin autem resistis, et non vis dimittere eum : ecce ego inducam cras locustam in fines tuos :

WLC ⁴ כִּ֛י אִם־ מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־ עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ׃

VULC ⁵ quæ operiat superficiem terræ, ne quidquam ejus appareat, sed comedatur quod residuum fuerit grandini : corrodet enim omnia ligna quæ germinant in agris.

WLC ⁵ וְכִסָּה֙ אֶת־ עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־ הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל ׀ אֶת־ יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן־ הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־ כָּל־ הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן־ הַשָּׂדֶֽה׃

VULC ⁶ Et implebunt domos tuas, et servorum tuorum, et omnium Ægyptiorum, quantam non viderunt patres tui, et avi, ex quo orti sunt super terram, usque in præsentem diem. Avertitque se, et egressus est a Pharaone.

WLC ⁶ וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כָל־ עֲבָדֶיךָ֮ וּבָתֵּ֣י כָל־ מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־ רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־ הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה׃

VULC ⁷ Dixerunt autem servi Pharaonis ad eum : Usquequo patiemur hoc scandalum ? dimitte homines, ut sacrificent Domino Deo suo ; nonne vides quod perierit Ægyptus ?

WLC ⁷ וַיֹּאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד־ מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֙נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת־ הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְיַֽעַבְד֖וּ אֶת־ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם׃

VULC ⁸ Revocaveruntque Moysen et Aaron ad Pharaonem : qui dixit eis : Ite, sacrificate Domino Deo vestro : quinam sunt qui ituri sunt ?

WLC ⁸ וַיּוּשַׁ֞ב אֶת־ מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־ אַהֲרֹן֙ אֶל־ פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים׃

VULC ⁹ Ait Moyses : Cum parvulis nostris, et senioribus pergemus, cum filiis et filiabus, cum ovibus et armentis : est enim solemnitas Domini Dei nostri.

WLC ⁹ וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־ יְהוָ֖ה לָֽנוּ׃

VULC ¹⁰ Et respondit Pharao : Sic Dominus sit vobiscum, quomodo ego dimittam vos, et parvulos vestros, cui dubium est quod pessime cogitetis ?

WLC ¹⁰ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־ טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם׃

VULC ¹¹ non fiet ita, sed ite tantum viri, et sacrificate Domino : hoc enim et ipsi petistis. Statimque ejecti sunt de conspectu Pharaonis.

WLC ¹¹ לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־ נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־ יְהוָ֔ה כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה׃

VULC ¹² Dixit autem Dominus ad Moysen : Extende manum tuam super terram Ægypti ad locustam, ut ascendat super eam, et devoret omnem herbam quæ residua fuerit grandini.

WLC ¹² וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָדְךָ֜ עַל־ אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בָּֽאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל־ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת־ כָּל־ עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כָּל־ אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד׃

VULC ¹³ Et extendit Moyses virgam super terram Ægypti : et Dominus induxit ventum urentem tota die illa et nocte : et mane facto, ventus urens levavit locustas.

WLC ¹³ וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־ מַטֵּהוּ֮ עַל־ אֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נִהַ֤ג ר֥וּחַ קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל־ הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־ הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֙וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת־ הָאַרְבֶּֽה׃

VULC ¹⁴ Quæ ascenderunt super universam terram Ægypti : et sederunt in cunctis finibus Ægyptiorum innumerabiles, quales ante illud tempus non fuerant, nec postea futuræ sunt.

WLC ¹⁴ וַיַּ֣עַל הָֽאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כָּל־ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָיו לֹא־ הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה־ כֵּֽן׃

VULC ¹⁵ Operueruntque universam superficiem terræ, vastantes omnia. Devorata est igitur herba terræ, et quidquid pomorum in arboribus fuit, quæ grando dimiserat : nihilque omnino virens relictum est in lignis et in herbis terræ, in cuncta Ægypto.

WLC ¹⁵ וַיְכַ֞ס אֶת־ עֵ֣ין כָּל־ הָאָרֶץ֮ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָרֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־ כָּל־ עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כָּל־ פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹא־ נוֹתַ֨ר כָּל־ יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכָל־ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ¹⁶ Quam ob rem festinus Pharao vocavit Moysen et Aaron, et dixit eis : Peccavi in Dominum Deum vestrum, et in vos.

WLC ¹⁶ וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַיהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃

VULC ¹⁷ Sed nunc dimittite peccatum mihi etiam hac vice, et rogate Dominum Deum vestrum, ut auferat a me mortem istam.

WLC ¹⁷ וְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵֽעָלַ֔י רַ֖ק אֶת־ הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה׃

VULC ¹⁸ Egressusque Moyses de conspectu Pharaonis, oravit Dominum.

WLC ¹⁸ וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־ יְהוָֽה׃

VULC ¹⁹ Qui flare fecit ventum ab occidente vehementissimum, et arreptam locustam projecit in mare Rubrum : non remansit ne una quidem in cunctis finibus Ægypti.

WLC ¹⁹ וַיַּהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־ יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־ הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃

VULC ²⁰ Et induravit Dominus cor Pharaonis, nec dimisit filios Israël.

WLC ²⁰ וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־ לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ²¹ Dixit autem Dominus ad Moysen : Extende manum tuam in cælum : et sint tenebræ super terram Ægypti tam densæ, ut palpari queant.

WLC ²¹ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־ הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ׃

VULC ²² Extenditque Moyses manum in cælum : et factæ sunt tenebræ horribiles in universa terra Ægypti tribus diebus.

WLC ²² וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת־ יָד֖וֹ עַל־ הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־ אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־ אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃

VULC ²³ Nemo vidit fratrem suum, nec movit se de loco in quo erat : ubicumque autem habitabant filii Israël, lux erat.

WLC ²³ לֹֽא־ רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־ אָחִ֗יו וְלֹא־ קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכָל־ בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמוֹשְׁבֹתָֽם׃

VULC ²⁴ Vocavitque Pharao Moysen et Aaron, et dixit eis : Ite, sacrificate Domino : oves tantum vestræ et armenta remaneant, parvuli vestri eant vobiscum.

WLC ²⁴ וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־ מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־ יְהוָ֔ה רַ֛ק צֹאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם־ טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃

VULC ²⁵ Ait Moyses : Hostias quoque et holocausta dabis nobis, quæ offeramus Domino Deo nostro.

WLC ²⁵ וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־ אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹל֑וֹת וְעָשִׂ֖ינוּ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

VULC ²⁶ Cuncti greges pergent nobiscum ; non remanebit ex eis ungula : quæ necessaria sunt in cultum Domini Dei nostri : præsertim cum ignoremus quid debeat immolari, donec ad ipsum locum perveniamus.

WLC ²⁶ וְגַם־ מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַעֲבֹ֖ד אֶת־ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־ נֵדַ֗ע מַֽה־ נַּעֲבֹד֙ אֶת־ יְהוָ֔ה עַד־ בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה׃

VULC ²⁷ Induravit autem Dominus cor Pharaonis, et noluit dimittere eos.

WLC ²⁷ וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־ לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם׃

VULC ²⁸ Dixitque Pharao ad Moysen : Recede a me, et cave ne ultra videas faciem meam : quocumque die apparueris mihi, morieris.

WLC ²⁸ וַיֹּֽאמֶר־ ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אֶל־ תֹּ֙סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת׃

VULC ²⁹ Respondit Moyses : Ita fiet ut locutus es : non videbo ultra faciem tuam.

WLC ²⁹ וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹא־ אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ׃

VULC ¹ Et dixit Dominus ad Moysen : Adhuc una plaga tangam Pharaonem et Ægyptum, et post hæc dimittet vos, et exire compellet.

WLC ¹ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־ פַּרְעֹה֙ וְעַל־ מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־ כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה׃

VULC ² Dices ergo omni plebi ut postulet vir ab amico suo, et mulier a vicina sua, vasa argentea et aurea.

WLC ² דַּבֶּר־ נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־ כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃

VULC ³ Dabit autem Dominus gratiam populo suo coram Ægyptiis. Fuitque Moyses vir magnus valde in terra Ægypti coram servis Pharaonis et omni populo.

WLC ³ וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־ חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם ׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־ פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃

VULC ⁴ Et ait : Hæc dicit Dominus : Media nocte egrediar in Ægyptum :

WLC ⁴ וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם׃

VULC ⁵ et morietur omne primogenitum in terra Ægyptiorum, a primogenito Pharaonis, qui sedet in solio ejus, usque ad primogenitum ancillæ quæ est ad molam, et omnia primogenita jumentorum.

WLC ⁵ וּמֵ֣ת כָּל־ בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־ כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃

VULC ⁶ Eritque clamor magnus in universa terra Ægypti, qualis nec ante fuit, nec postea futurus est.

WLC ⁶ וְהָֽיְתָ֛ה צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּכָל־ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר כָּמֹ֙הוּ֙ לֹ֣א נִהְיָ֔תָה וְכָמֹ֖הוּ לֹ֥א תֹסִֽף׃

VULC ⁷ Apud omnes autem filios Israël non mutiet canis ab homine usque ad pecus : ut sciatis quanto miraculo dividat Dominus Ægyptios et Israël.

WLC ⁷ וּלְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־ כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־ בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ⁸ Descendentque omnes servi tui isti ad me, et adorabunt me, dicentes : Egredere tu, et omnis populus qui subjectus est tibi : post hæc egrediemur.

WLC ⁸ וְיָרְד֣וּ כָל־ עֲבָדֶיךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־ לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל־ הָעָ֣ם אֲשֶׁר־ בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־ כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־ פַּרְעֹ֖ה בָּחֳרִי־ אָֽף׃

VULC ⁹ Et exivit a Pharaone iratus nimis. Dixit autem Dominus ad Moysen : Non audiet vos Pharao ut multa signa fiant in terra Ægypti.

WLC ⁹ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה לֹא־ יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ¹⁰ Moyses autem et Aaron fecerunt omnia ostenta, quæ scripta sunt, coram Pharaone. Et induravit Dominus cor Pharaonis, nec dimisit filios Israël de terra sua.

WLC ¹⁰ וּמֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת־ כָּל־ הַמֹּפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא־ שִׁלַּ֥ח אֶת־ בְּנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃

VULC ¹ Dixit quoque Dominus ad Moysen et Aaron in terra Ægypti :

WLC ¹ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־ אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃

VULC ² Mensis iste, vobis principium mensium : primus erit in mensibus anni.

WLC ² הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃

VULC ³ Loquimini ad universum cœtum filiorum Israël, et dicite eis : Decima die mensis hujus tollat unusquisque agnum per familias et domos suas.

WLC ³ דַּבְּר֗וּ אֶֽל־ כָּל־ עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־ אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת׃

VULC ⁴ Sin autem minor est numerus ut sufficere possit ad vescendum agnum, assumet vicinum suum qui junctus est domui suæ, juxta numerum animarum quæ sufficere possunt ad esum agni.

WLC ⁴ וְאִם־ יִמְעַ֣ט הַבַּיִת֮ מִהְיֹ֣ת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־ בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־ הַשֶּֽׂה׃

VULC ⁵ Erit autem agnus absque macula, masculus, anniculus : juxta quem ritum tolletis et hædum.

WLC ⁵ שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־ שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־ הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־ הָעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ׃

VULC ⁶ Et servabitis eum usque ad quartamdecimam diem mensis hujus : immolabitque eum universa multitudo filiorum Israël ad vesperam.

WLC ⁶ וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־ יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃

VULC ⁷ Et sument de sanguine ejus, ac ponent super utrumque postem, et in superliminaribus domorum, in quibus comedent illum.

WLC ⁷ וְלָֽקְחוּ֙ מִן־ הַדָּ֔ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל־ שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל־ הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר־ יֹאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃

VULC ⁸ Et edent carnes nocte illa assas igni, et azymos panes cum lactucis agrestibus.

WLC ⁸ וְאָכְל֥וּ אֶת־ הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־ אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־ מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃

VULC ⁹ Non comedetis ex eo crudum quid, nec coctum aqua, sed tantum assum igni : caput cum pedibus ejus et intestinis vorabitis.

WLC ⁹ אַל־ תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־ צְלִי־ אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־ כְּרָעָ֖יו וְעַל־ קִרְבּֽוֹ׃

VULC ¹⁰ Nec remanebit quidquam ex eo usque mane ; si quid residuum fuerit, igne comburetis.

WLC ¹⁰ וְלֹא־ תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־ בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־ בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ׃

VULC ¹¹ Sic autem comedetis illum : renes vestros accingetis, et calceamenta habebitis in pedibus, tenentes baculos in manibus, et comedetis festinanter : est enim Phase (id est, transitus) Domini.

WLC ¹¹ וְכָכָה֮ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַיהוָֽה׃

VULC ¹² Et transibo per terram Ægypti nocte illa, percutiamque omne primogenitum in terra Ægypti ab homine usque ad pecus : et in cunctis diis Ægypti faciam judicia. Ego Dominus.

WLC ¹² וְעָבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ־ מִצְרַיִם֮ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ וְהִכֵּיתִ֤י כָל־ בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָדָ֖ם וְעַד־ בְּהֵמָ֑ה וּבְכָל־ אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

VULC ¹³ Erit autem sanguis vobis in signum in ædibus in quibus eritis : et videbo sanguinem, et transibo vos : nec erit in vobis plaga disperdens quando percussero terram Ægypti.

WLC ¹³ וְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֙יתִי֙ אֶת־ הַדָּ֔ם וּפָסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹֽא־ יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֙גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ¹⁴ Habebitis autem hunc diem in monumentum : et celebrabitis eam solemnem Domino in generationibus vestris cultu sempiterno.

WLC ¹⁴ וְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לַֽיהוָ֑ה לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחָגֻּֽהוּ׃

VULC ¹⁵ Septem diebus azyma comedetis : in die primo non erit fermentum in domibus vestris : quicumque comederit fermentatum, peribit anima illa de Israël, a primo die usque ad diem septimum.

WLC ¹⁵ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י ׀ כָּל־ אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָרִאשֹׁ֖ן עַד־ י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃

VULC ¹⁶ Dies prima erit sancta atque solemnis, et dies septima eadem festivitate venerabilis : nihil operis facietis in eis, exceptis his, quæ ad vescendum pertinent.

WLC ¹⁶ וּבַיּ֤וֹם הָרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא־ קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־ קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־ מְלָאכָה֙ לֹא־ יֵעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֣ל לְכָל־ נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃

VULC ¹⁷ Et observabitis azyma : in eadem enim ipsa die educam exercitum vestrum de terra Ægypti, et custodietis diem istum in generationes vestras ritu perpetuo.

WLC ¹⁷ וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־ הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־ צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃

VULC ¹⁸ Primo mense, quartadecima die mensis ad vesperam, comedetis azyma usque ad diem vigesimam primam ejusdem mensis ad vesperam.

WLC ¹⁸ בָּרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת עַ֠ד י֣וֹם הָאֶחָ֧ד וְעֶשְׂרִ֛ים לַחֹ֖דֶשׁ בָּעָֽרֶב׃

VULC ¹⁹ Septem diebus fermentum non invenietur in domibus vestris : qui comederit fermentatum, peribit anima ejus de cœtu Israël, tam de advenis quam de indigenis terræ.

WLC ¹⁹ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י ׀ כָּל־ אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃

VULC ²⁰ Omne fermentatum non comedetis : in cunctis habitaculis vestris edetis azyma.

WLC ²⁰ כָּל־ מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃

VULC ²¹ Vocavit autem Moyses omnes seniores filiorum Israël, et dixit ad eos : Ite tollentes animal per familias vestras, et immolate Phase.

WLC ²¹ וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְכָל־ זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צֹ֛אן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶ֖ם וְשַׁחֲט֥וּ הַפָּֽסַח׃

VULC ²² Fasciculumque hyssopi tingite in sanguine qui est in limine, et aspergite ex eo superliminare, et utrumque postem : nullus vestrum egrediatur ostium domus suæ usque mane.

WLC ²² וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֮ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־ בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־ הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־ שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־ הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־ בֵּית֖וֹ עַד־ בֹּֽקֶר׃

VULC ²³ Transibit enim Dominus percutiens Ægyptios : cumque viderit sanguinem in superliminari, et in utroque poste, transcendet ostium domus, et non sinet percussorem ingredi domos vestras et lædere.

WLC ²³ וְעָבַ֣ר יְהוָה֮ לִנְגֹּ֣ף אֶת־ מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־ הַדָּם֙ עַל־ הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְהוָה֙ עַל־ הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־ בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף׃

VULC ²⁴ Custodi verbum istud legitimum tibi et filiis tuis usque in æternum.

WLC ²⁴ וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְחָק־ לְךָ֥ וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־ עוֹלָֽם׃

VULC ²⁵ Cumque introieritis terram, quam Dominus daturus est vobis ut pollicitus est, observabitis cæremonias istas.

WLC ²⁵ וְהָיָ֞ה כִּֽי־ תָבֹ֣אוּ אֶל־ הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־ הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת׃

VULC ²⁶ Et cum dixerint vobis filii vestri : Quæ est ista religio ?

WLC ²⁶ וְהָיָ֕ה כִּֽי־ יֹאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם׃

VULC ²⁷ Dicetis eis : Victima transitus Domini est, quando transivit super domos filiorum Israël in Ægypto, percutiens Ægyptios, et domos nostras liberans. Incurvatusque populus adoravit.

WLC ²⁷ וַאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח־ פֶּ֨סַח ה֜וּא לַֽיהוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר פָּ֠סַח עַל־ בָּתֵּ֤י בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵל֙ בְּמִצְרַ֔יִם בְּנָגְפּ֥וֹ אֶת־ מִצְרַ֖יִם וְאֶת־ בָּתֵּ֣ינוּ הִצִּ֑יל וַיִּקֹּ֥ד הָעָ֖ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ׃

VULC ²⁸ Et egressi filii Israël fecerunt sicut præceperat Dominus Moysi et Aaron.

WLC ²⁸ וַיֵּלְכ֥וּ וַיַּֽעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־ מֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃

VULC ²⁹ Factum est autem in noctis medio, percussit Dominus omne primogenitum in terra Ægypti, a primogenito Pharaonis, qui in solio ejus sedebat, usque ad primogenitum captivæ quæ erat in carcere, et omne primogenitum jumentorum.

WLC ²⁹ וַיְהִ֣י ׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיהוָה֮ הִכָּ֣ה כָל־ בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־ כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃

VULC ³⁰ Surrexitque Pharao nocte, et omnes servi ejus, cunctaque Ægyptus : et ortus est clamor magnus in Ægypto : neque enim erat domus in qua non jaceret mortuus.

WLC ³⁰ וַיָּ֨קָם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכָל־ עֲבָדָיו֙ וְכָל־ מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּֽי־ אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ שָׁ֖ם מֵֽת׃

VULC ³¹ Vocatisque Pharao Moyse et Aaron nocte, ait : Surgite et egredimini a populo meo, vos et filii Israël : ite, immolate Domino sicut dicitis.

WLC ³¹ וַיִּקְרָא֩ לְמֹשֶׁ֨ה וּֽלְאַהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם־ אַתֶּ֖ם גַּם־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת־ יְהוָ֖ה כְּדַבֶּרְכֶֽם׃

VULC ³² Oves vestras et armenta assumite ut petieratis, et abeuntes benedicite mihi.

WLC ³² גַּם־ צֹאנְכֶ֨ם גַּם־ בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם־ אֹתִֽי׃

VULC ³³ Urgebantque Ægyptii populum de terra exire velociter, dicentes : Omnes moriemur.

WLC ³³ וַתֶּחֱזַ֤ק מִצְרַ֙יִם֙ עַל־ הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן־ הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים׃

VULC ³⁴ Tulit igitur populus conspersam farinam antequam fermentaretur : et ligans in palliis, posuit super humeros suos.

WLC ³⁴ וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־ בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־ שִׁכְמָֽם׃

VULC ³⁵ Feceruntque filii Israël sicut præceperat Moyses : et petierunt ab Ægyptiis vasa argentea et aurea, vestemque plurimam.

WLC ³⁵ וּבְנֵי־ יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־ כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת׃

VULC ³⁶ Dominus autem dedit gratiam populo coram Ægyptiis ut commodarent eis : et spoliaverunt Ægyptios.

WLC ³⁶ וַֽיהוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת־ חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת־ מִצְרָֽיִם׃

VULC ³⁷ Profectique sunt filii Israël de Ramesse in Socoth, sexcenta fere millia peditum virorum, absque parvulis.

WLC ³⁷ וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־ מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף׃

VULC ³⁸ Sed et vulgus promiscuum innumerabile ascendit cum eis, oves et armenta et animantia diversi generis multa nimis.

WLC ³⁸ וְגַם־ עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃

VULC ³⁹ Coxeruntque farinam, quam dudum de Ægypto conspersam tulerant : et fecerunt subcinericios panes azymos : neque enim poterant fermentari, cogentibus exire Ægyptiis, et nullam facere sinentibus moram : nec pulmenti quidquam occurrerat præparare.

WLC ³⁹ וַיֹּאפ֨וּ אֶת־ הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־ גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־ צֵדָ֖ה לֹא־ עָשׂ֥וּ לָהֶֽם׃

VULC ⁴⁰ Habitatio autem filiorum Israël qua manserunt in Ægypto, fuit quadringentorum triginta annorum.

WLC ⁴⁰ וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃

VULC ⁴¹ Quibus expletis, eadem die egressus est omnis exercitus Domini de terra Ægypti.

WLC ⁴¹ וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָֽצְא֛וּ כָּל־ צִבְא֥וֹת יְהוָ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ⁴² Nox ista est observabilis Domini, quando eduxit eos de terra Ægypti : hanc observare debent omnes filii Israël in generationibus suis.

WLC ⁴² לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיהוָ֔ה לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא־ הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽיהוָ֔ה שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם׃

VULC ⁴³ Dixitque Dominus ad Moysen et Aaron : Hæc est religio Phase : omnis alienigena non comedet ex eo.

WLC ⁴³ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כָּל־ בֶּן־ נֵכָ֖ר לֹא־ יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃

VULC ⁴⁴ Omnis autem servus emptitius circumcidetur, et sic comedet.

WLC ⁴⁴ וְכָל־ עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת־ כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃

VULC ⁴⁵ Advena et mercenarius non edent ex eo.

WLC ⁴⁵ תּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא־ יֹ֥אכַל־ בּֽוֹ׃

VULC ⁴⁶ In una domo comedetur, nec efferetis de carnibus ejus foras, nec os illius confringetis.

WLC ⁴⁶ בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא־ תוֹצִ֧יא מִן־ הַבַּ֛יִת מִן־ הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־ בֽוֹ׃

VULC ⁴⁷ Omnis cœtus filiorum Israël faciet illud.

WLC ⁴⁷ כָּל־ עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃

VULC ⁴⁸ Quod si quis peregrinorum in vestram voluerit transire coloniam, et facere Phase Domini, circumcidetur prius omne masculinum ejus, et tunc rite celebrabit : eritque sicut indigena terræ : si quis autem circumcisus non fuerit, non vescetur ex eo.

WLC ⁴⁸ וְכִֽי־ יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶסַח֮ לַיהוָה֒ הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל־ זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכָל־ עָרֵ֖ל לֹֽא־ יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃

VULC ⁴⁹ Eadem lex erit indigenæ et colono qui peregrinatur apud vos.

WLC ⁴⁹ תּוֹרָ֣ה אַחַ֔ת יִהְיֶ֖ה לָֽאֶזְרָ֑ח וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃

VULC ⁵⁰ Feceruntque omnes filii Israël sicut præceperat Dominus Moysi et Aaron.

WLC ⁵⁰ וַיַּֽעֲשׂ֖וּ כָּל־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־ מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽת־ אַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃

VULC ⁵¹ Et eadem die eduxit Dominus filios Israël de terra Ægypti per turmas suas.

WLC ⁵¹ וַיְהִ֕י בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הוֹצִ֨יא יְהוָ֜ה אֶת־ בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־ צִבְאֹתָֽם׃