VULC ¹ In finem. Psalmus David.

WLC ¹ לַמְנַצֵּ֤חַ ׀ לְעֶ֥בֶד יְהוָ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּ֨ר ׀ לַיהוָ֗ה אֶת־ דִּ֭בְרֵי הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־ יְהוָ֘ה אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־ אֹ֝יְבָ֗יו וּמִיַּ֥ד שָׁאֽוּל׃

VULC ² [Cæli enarrant gloriam Dei,
et opera manuum ejus annuntiat firmamentum.

WLC ² וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְהוָ֣ה חִזְקִֽי׃

VULC ³ Dies diei eructat verbum,
et nox nocti indicat scientiam.

WLC ³ יְהוָ֤ה ׀ סַֽלְעִ֥י וּמְצוּדָתִ֗י וּמְפַ֫לְטִ֥י אֵלִ֣י צ֭וּרִי אֶֽחֱסֶה־ בּ֑וֹ מָֽגִנִּ֥י וְקֶֽרֶן־ יִ֝שְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּֽי׃

VULC ⁴ Non sunt loquelæ, neque sermones,
quorum non audiantur voces eorum.

WLC ⁴ מְ֭הֻלָּל אֶקְרָ֣א יְהוָ֑ה וּמִן־ אֹ֝יְבַ֗י אִוָּשֵֽׁעַ׃

VULC ⁵ In omnem terram exivit sonus eorum,
et in fines orbis terræ verba eorum.

WLC ⁵ אֲפָפ֥וּנִי חֶבְלֵי־ מָ֑וֶת וְֽנַחֲלֵ֖י בְלִיַּ֣עַל יְבַֽעֲתֽוּנִי׃

VULC ⁶ In sole posuit tabernaculum suum ;
et ipse tamquam sponsus procedens de thalamo suo.
Exsultavit ut gigas ad currendam viam ;

WLC ⁶ חֶבְלֵ֣י שְׁא֣וֹל סְבָב֑וּנִי קִ֝דְּמ֗וּנִי מ֣וֹקְשֵׁי מָֽוֶת׃

VULC ⁷ a summo cælo egressio ejus.
Et occursus ejus usque ad summum ejus ;
nec est qui se abscondat a calore ejus.

WLC ⁷ בַּצַּר־ לִ֤י ׀ אֶֽקְרָ֣א יְהוָה֮ וְאֶל־ אֱלֹהַ֪י אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ יִשְׁמַ֣ע מֵהֵיכָל֣וֹ קוֹלִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י לְפָנָ֤יו ׀ תָּב֬וֹא בְאָזְנָֽיו׃

VULC ⁸ Lex Domini immaculata, convertens animas ;
testimonium Domini fidele, sapientiam præstans parvulis.

WLC ⁸ וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ ׀ הָאָ֗רֶץ וּמוֹסְדֵ֣י הָרִ֣ים יִרְגָּ֑זוּ וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ כִּי־ חָ֥רָה לֽוֹ׃

VULC ⁹ Justitiæ Domini rectæ, lætificantes corda ;
præceptum Domini lucidum, illuminans oculos.

WLC ⁹ עָ֘לָ֤ה עָשָׁ֨ן ׀ בְּאַפּ֗וֹ וְאֵשׁ־ מִפִּ֥יו תֹּאכֵ֑ל גֶּ֝חָלִ֗ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃

VULC ¹⁰ Timor Domini sanctus, permanens in sæculum sæculi ;
judicia Domini vera, justificata in semetipsa,

WLC ¹⁰ וַיֵּ֣ט שָׁ֭מַיִם וַיֵּרַ֑ד וַ֝עֲרָפֶ֗ל תַּ֣חַת רַגְלָֽיו׃

VULC ¹¹ desiderabilia super aurum et lapidem pretiosum multum,
et dulciora super mel et favum.

WLC ¹¹ וַיִּרְכַּ֣ב עַל־ כְּ֭רוּב וַיָּעֹ֑ף וַ֝יֵּ֗דֶא עַל־ כַּנְפֵי־ רֽוּחַ׃

VULC ¹² Etenim servus tuus custodit ea ;
in custodiendis illis retributio multa.

WLC ¹² יָ֤שֶׁת חֹ֨שֶׁךְ ׀ סִתְר֗וֹ סְבִֽיבוֹתָ֥יו סֻכָּת֑וֹ חֶשְׁכַת־ מַ֝֗יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃

VULC ¹³ Delicta quis intelligit ?
ab occultis meis munda me ;

WLC ¹³ מִנֹּ֗גַהּ נֶ֫גְדּ֥וֹ עָבָ֥יו עָבְר֑וּ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי־ אֵֽשׁ׃

VULC ¹⁴ et ab alienis parce servo tuo.
Si mei non fuerint dominati, tunc immaculatus ero,
et emundabor a delicto maximo.

WLC ¹⁴ וַיַּרְעֵ֬ם בַּשָּׁמַ֨יִם ׀ יְֽהוָ֗ה וְ֭עֶלְיוֹן יִתֵּ֣ן קֹל֑וֹ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי־ אֵֽשׁ׃

VULC ¹⁵ Et erunt ut complaceant eloquia oris mei,
et meditatio cordis mei in conspectu tuo semper.
Domine, adjutor meus, et redemptor meus.]

WLC ¹⁵ וַיִּשְׁלַ֣ח חִ֭צָּיו וַיְפִיצֵ֑ם וּבְרָקִ֥ים רָ֝ב וַיְהֻמֵּֽם׃

WLC ¹⁶ וַיֵּ֤רָא֨וּ ׀ אֲפִ֥יקֵי מַ֗יִם וַֽיִּגָּלוּ֮ מוֹסְד֪וֹת תֵּ֫בֵ֥ל מִגַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְהוָ֑ה מִ֝נִּשְׁמַ֗ת ר֣וּחַ אַפֶּֽךָ׃

WLC ¹⁷ יִשְׁלַ֣ח מִ֭מָּרוֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽ֝מְשֵׁ֗נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃

WLC ¹⁸ יַצִּילֵ֗נִי מֵאֹיְבִ֥י עָ֑ז וּ֝מִשֹּׂנְאַ֗י כִּֽי־ אָמְצ֥וּ מִמֶּֽנִּי׃

WLC ¹⁹ יְקַדְּמ֥וּנִי בְיוֹם־ אֵידִ֑י וַֽיְהִי־ יְהוָ֖ה לְמִשְׁעָ֣ן לִֽי׃