VULC ⁷ Dominus adjutor meus et protector meus ;
in ipso speravit cor meum, et adjutus sum :
et refloruit caro mea,
et ex voluntate mea confitebor ei.

WLC ⁷ שְׁמַע־ יְהוָ֖ה קוֹלִ֥י אֶקְרָ֗א וְחָנֵּ֥נִי וַעֲנֵֽנִי׃

VULC ⁸ Dominus fortitudo plebis suæ,
et protector salvationum christi sui est.

WLC ⁸ לְךָ֤ ׀ אָמַ֣ר לִ֭בִּי בַּקְּשׁ֣וּ פָנָ֑י אֶת־ פָּנֶ֖יךָ יְהוָ֣ה אֲבַקֵּֽשׁ׃

VULC ⁹ Salvum fac populum tuum, Domine, et benedic hæreditati tuæ ;
et rege eos, et extolle illos usque in æternum.]

WLC ⁹ אַל־ תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ ׀ מִמֶּנִּי֮ אַֽל־ תַּט־ בְּאַ֗ף עַ֫בְדֶּ֥ךָ עֶזְרָתִ֥י הָיִ֑יתָ אַֽל־ תִּטְּשֵׁ֥נִי וְאַל־ תַּֽ֝עַזְבֵ֗נִי אֱלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃

WLC ¹⁰ כִּי־ אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי וַֽיהוָ֣ה יַֽאַסְפֵֽנִי׃

WLC ¹¹ ה֤וֹרֵ֥נִי יְהוָ֗ה דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שׁוֹרְרָֽי׃

WLC ¹² אַֽל־ תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑י כִּ֥י קָֽמוּ־ בִ֥י עֵֽדֵי־ שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס׃

WLC ¹³ לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב־ יְהוָ֗ה בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים׃

WLC ¹⁴ קַוֵּ֗ה אֶל־ יְה֫וָ֥ה חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל־ יְהוָֽה׃