VULC ¹ [Muscæ morientes perdunt suavitatem unguenti.
Pretiosior est sapientia et gloria,
parva et ad tempus stultitia.

WLC ¹ זְב֣וּבֵי מָ֔וֶת יַבְאִ֥ישׁ יַבִּ֖יעַ שֶׁ֣מֶן רוֹקֵ֑חַ יָקָ֛ר מֵחָכְמָ֥ה מִכָּב֖וֹד סִכְל֥וּת מְעָֽט׃

VULC ² Cor sapientis in dextera ejus,
et cor stulti in sinistra illius.

WLC ² לֵ֤ב חָכָם֙ לִֽימִינ֔וֹ וְלֵ֥ב כְּסִ֖יל לִשְׂמֹאלֽוֹ׃

VULC ³ Sed et in via stultus ambulans,
cum ipse insipiens sit,
omnes stultos æstimat.

WLC ³ וְגַם־ בַּדֶּ֛רֶךְ הֹלֵ֖ךְ לִבּ֣וֹ חָסֵ֑ר וְאָמַ֥ר לַכֹּ֖ל סָכָ֥ל הֽוּא׃

VULC ⁴ Si spiritus potestatem habentis ascenderit super te,
locum tuum ne dimiseris,
quia curatio faciet cessare peccata maxima.]

WLC ⁴ אִם־ ר֤וּחַ הַמּוֹשֵׁל֙ תַּעֲלֶ֣ה עָלֶ֔יךָ מְקוֹמְךָ֖ אַל־ תַּנַּ֑ח כִּ֣י מַרְפֵּ֔א יַנִּ֖יחַ חֲטָאִ֥ים גְּדוֹלִֽים׃

VULC ⁵ [Est malum quod vidi sub sole,
quasi per errorem egrediens a facie principis :

WLC ⁵ יֵ֣שׁ רָעָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּשְׁגָגָ֕ה שֶׁיֹּצָ֖א מִלִּפְנֵ֥י הַשַּׁלִּֽיט׃

VULC ⁶ positum stultum in dignitate sublimi,
et divites sedere deorsum.

WLC ⁶ נִתַּ֣ן הַסֶּ֔כֶל בַּמְּרוֹמִ֖ים רַבִּ֑ים וַעֲשִׁירִ֖ים בַּשֵּׁ֥פֶל יֵשֵֽׁבוּ׃

VULC ⁷ Vidi servos in equis,
et principes ambulantes super terram quasi servos.

WLC ⁷ רָאִ֥יתִי עֲבָדִ֖ים עַל־ סוּסִ֑ים וְשָׂרִ֛ים הֹלְכִ֥ים כַּעֲבָדִ֖ים עַל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ⁸ Qui fodit foveam incidet in eam,
et qui dissipat sepem mordebit eum coluber.

WLC ⁸ חֹפֵ֥ר גּוּמָּ֖ץ בּ֣וֹ יִפּ֑וֹל וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ׃

VULC ⁹ Qui transfert lapides affligetur in eis,
et qui scindit ligna vulnerabitur ab eis.

WLC ⁹ מַסִּ֣יעַ אֲבָנִ֔ים יֵעָצֵ֖ב בָּהֶ֑ם בּוֹקֵ֥עַ עֵצִ֖ים יִסָּ֥כֶן בָּֽם׃

VULC ¹⁰ Si retusum fuerit ferrum,
et hoc non ut prius, sed hebetatum fuerit,
multo labore exacuetur,
et post industriam sequetur sapientia.

WLC ¹⁰ אִם־ קֵהָ֣ה הַבַּרְזֶ֗ל וְהוּא֙ לֹא־ פָנִ֣ים קִלְקַ֔ל וַחֲיָלִ֖ים יְגַבֵּ֑ר וְיִתְר֥וֹן חָכְמָֽה׃

VULC ¹¹ Si mordeat serpens in silentio,
nihil eo minus habet qui occulte detrahit.

WLC ¹¹ אִם־ יִשֹּׁ֥ךְ הַנָּחָ֖שׁ בְּלוֹא־ לָ֑חַשׁ וְאֵ֣ין יִתְר֔וֹן לְבַ֖עַל הַלָּשֽׁוֹן׃

VULC ¹² Verba oris sapientis gratia,
et labia insipientis præcipitabunt eum ;

WLC ¹² דִּבְרֵ֥י פִי־ חָכָ֖ם חֵ֑ן וְשִׂפְת֥וֹת כְּסִ֖יל תְּבַלְּעֶֽנּוּ׃

VULC ¹³ initium verborum ejus stultitia,
et novissimum oris illius error pessimus.

WLC ¹³ תְּחִלַּ֥ת דִּבְרֵי־ פִ֖יהוּ סִכְל֑וּת וְאַחֲרִ֣ית פִּ֔יהוּ הוֹלֵל֖וּת רָעָֽה׃

VULC ¹⁴ Stultus verba multiplicat.
Ignorat homo quid ante se fuerit ;
et quid post se futurum sit, quis ei poterit indicare ?

WLC ¹⁴ וְהַסָּכָ֖ל יַרְבֶּ֣ה דְבָרִ֑ים לֹא־ יֵדַ֤ע הָאָדָם֙ מַה־ שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה וַאֲשֶׁ֤ר יִֽהְיֶה֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ׃

VULC ¹⁵ Labor stultorum affliget eos,
qui nesciunt in urbem pergere.]

WLC ¹⁵ עֲמַ֥ל הַכְּסִילִ֖ים תְּיַגְּעֶ֑נּוּ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־ יָדַ֖ע לָלֶ֥כֶת אֶל־ עִֽיר׃

VULC ¹⁶ [Væ tibi, terra, cujus rex puer est,
et cujus principes mane comedunt.

WLC ¹⁶ אִֽי־ לָ֣ךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ נָ֑עַר וְשָׂרַ֖יִךְ בַּבֹּ֥קֶר יֹאכֵֽלוּ׃

VULC ¹⁷ Beata terra cujus rex nobilis est,
et cujus principes vescuntur in tempore suo,
ad reficiendum, et non ad luxuriam.

WLC ¹⁷ אַשְׁרֵ֣יךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ בֶּן־ חוֹרִ֑ים וְשָׂרַ֙יִךְ֙ בָּעֵ֣ת יֹאכֵ֔לוּ בִּגְבוּרָ֖ה וְלֹ֥א בַשְּׁתִֽי׃

VULC ¹⁸ In pigritiis humiliabitur contignatio,
et in infirmitate manuum perstillabit domus.

WLC ¹⁸ בַּעֲצַלְתַּ֖יִם יִמַּ֣ךְ הַמְּקָרֶ֑ה וּבְשִׁפְל֥וּת יָדַ֖יִם יִדְלֹ֥ף הַבָּֽיִת׃

VULC ¹⁹ In risum faciunt panem et vinum
ut epulentur viventes ;
et pecuniæ obediunt omnia.

WLC ¹⁹ לִשְׂחוֹק֙ עֹשִׂ֣ים לֶ֔חֶם וְיַ֖יִן יְשַׂמַּ֣ח חַיִּ֑ים וְהַכֶּ֖סֶף יַעֲנֶ֥ה אֶת־ הַכֹּֽל׃

VULC ²⁰ In cogitatione tua regi ne detrahas,
et in secreto cubiculi tui ne maledixeris diviti :
quia et aves cæli portabunt vocem tuam,
et qui habet pennas annuntiabit sententiam.]

WLC ²⁰ גַּ֣ם בְּמַדָּֽעֲךָ֗ מֶ֚לֶךְ אַל־ תְּקַלֵּ֔ל וּבְחַדְרֵי֙ מִשְׁכָּ֣בְךָ֔ אַל־ תְּקַלֵּ֖ל עָשִׁ֑יר כִּ֣י ע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ יוֹלִ֣יךְ אֶת־ הַקּ֔וֹל וּבַ֥עַל יַגֵּ֥יד דָּבָֽר׃

VULC ¹ [Mitte panem tuum super transeuntes aquas,
quia post tempora multa invenies illum.

WLC ¹ שַׁלַּ֥ח לַחְמְךָ֖ עַל־ פְּנֵ֣י הַמָּ֑יִם כִּֽי־ בְרֹ֥ב הַיָּמִ֖ים תִּמְצָאֶֽנּוּ׃

VULC ² Da partem septem necnon et octo,
quia ignoras quid futurum sit mali super terram.

WLC ² תֶּן־ חֵ֥לֶק לְשִׁבְעָ֖ה וְגַ֣ם לִשְׁמוֹנָ֑ה כִּ֚י לֹ֣א תֵדַ֔ע מַה־ יִּהְיֶ֥ה רָעָ֖ה עַל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ³ Si repletæ fuerint nubes,
imbrem super terram effundent.
Si ceciderit lignum ad austrum aut ad aquilonem,
in quocumque loco ceciderit, ibi erit.

WLC ³ אִם־ יִמָּלְא֨וּ הֶעָבִ֥ים גֶּ֙שֶׁם֙ עַל־ הָאָ֣רֶץ יָרִ֔יקוּ וְאִם־ יִפּ֥וֹל עֵ֛ץ בַּדָּר֖וֹם וְאִ֣ם בַּצָּפ֑וֹן מְק֛וֹם שֶׁיִּפּ֥וֹל הָעֵ֖ץ שָׁ֥ם יְהֽוּא׃

VULC ⁴ Qui observat ventum non seminat ;
et qui considerat nubes numquam metet.

WLC ⁴ שֹׁמֵ֥ר ר֖וּחַ לֹ֣א יִזְרָ֑ע וְרֹאֶ֥ה בֶעָבִ֖ים לֹ֥א יִקְצֽוֹר׃

VULC ⁵ Quomodo ignoras quæ sit via spiritus,
et qua ratione compingantur ossa in ventre prægnantis,
sic nescis opera Dei,
qui fabricator est omnium.

WLC ⁵ כַּאֲשֶׁ֨ר אֵֽינְךָ֤ יוֹדֵ֙עַ֙ מַה־ דֶּ֣רֶךְ הָר֔וּחַ כַּעֲצָמִ֖ים בְּבֶ֣טֶן הַמְּלֵאָ֑ה כָּ֗כָה לֹ֤א תֵדַע֙ אֶת־ מַעֲשֵׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־ הַכֹּֽל׃

VULC ⁶ Mane semina semen tuum,
et vespere ne cesset manus tua :
quia nescis quid magis oriatur, hoc aut illud ;
et si utrumque simul, melius erit.]

WLC ⁶ בַּבֹּ֙קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת־ זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל־ תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵֽינְךָ֨ יוֹדֵ֜ע אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ־ זֶ֔ה וְאִם־ שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים׃

VULC ⁷ [Dulce lumen,
et delectabile est oculis videre solem.

WLC ⁷ וּמָת֖וֹק הָא֑וֹר וְט֥וֹב לַֽעֵינַ֖יִם לִרְא֥וֹת אֶת־ הַשָּֽׁמֶשׁ׃

VULC ⁸ Si annis multis vixerit homo,
et in his omnibus lætatus fuerit,
meminisse debet tenebrosi temporis, et dierum multorum,
qui cum venerint, vanitatis arguentur præterita.

WLC ⁸ כִּ֣י אִם־ שָׁנִ֥ים הַרְבֵּ֛ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָ֖ם בְּכֻלָּ֣ם יִשְׂמָ֑ח וְיִזְכֹּר֙ אֶת־ יְמֵ֣י הַחֹ֔שֶׁךְ כִּֽי־ הַרְבֵּ֥ה יִהְי֖וּ כָּל־ שֶׁבָּ֥א הָֽבֶל׃

VULC ⁹ Lætare ergo, juvenis, in adolescentia tua,
et in bono sit cor tuum in diebus juventutis tuæ :
et ambula in viis cordis tui,
et in intuitu oculorum tuorum,
et scito quod pro omnibus his adducet te Deus in judicium.

WLC ⁹ שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ וִֽיטִֽיבְךָ֤ לִבְּךָ֙ בִּימֵ֣י בְחוּרוֹתֶ֔ךָ וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔ וּבְמַרְאֵ֖י עֵינֶ֑יךָ וְדָ֕ע כִּ֧י עַל־ כָּל־ אֵ֛לֶּה יְבִֽיאֲךָ֥ הָאֱלֹהִ֖ים בַּמִּשְׁפָּֽט׃

VULC ¹⁰ Aufer iram a corde tuo,
et amove malitiam a carne tua :
adolescentia enim et voluptas vana sunt.]

WLC ¹⁰ וְהָסֵ֥ר כַּ֙עַס֙ מִלִּבֶּ֔ךָ וְהַעֲבֵ֥ר רָעָ֖ה מִבְּשָׂרֶ֑ךָ כִּֽי־ הַיַּלְד֥וּת וְהַֽשַּׁחֲר֖וּת הָֽבֶל׃

VULC ¹ [Memento Creatoris tui in diebus juventutis tuæ,
antequam veniat tempus afflictionis,
et appropinquent anni de quibus dicas :
Non mihi placent ;

WLC ¹ וּזְכֹר֙ אֶת־ בּ֣וֹרְאֶ֔יךָ בִּימֵ֖י בְּחוּרֹתֶ֑יךָ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר לֹא־ יָבֹ֙אוּ֙ יְמֵ֣י הָֽרָעָ֔ה וְהִגִּ֣יעוּ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֣ר תֹּאמַ֔ר אֵֽין־ לִ֥י בָהֶ֖ם חֵֽפֶץ׃

VULC ² antequam tenebrescat sol, et lumen, et luna, et stellæ,
et revertantur nubes post pluviam ;

WLC ² עַ֠ד אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־ תֶחְשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ וְהָא֔וֹר וְהַיָּרֵ֖חַ וְהַכּוֹכָבִ֑ים וְשָׁ֥בוּ הֶעָבִ֖ים אַחַ֥ר הַגָּֽשֶׁם׃

VULC ³ quando commovebuntur custodes domus,
et nutabunt viri fortissimi,
et otiosæ erunt molentes in minuto numero,
et tenebrescent videntes per foramina ;

WLC ³ בַּיּ֗וֹם שֶׁיָּזֻ֙עוּ֙ שֹׁמְרֵ֣י הַבַּ֔יִת וְהִֽתְעַוְּת֖וּ אַנְשֵׁ֣י הֶחָ֑יִל וּבָטְל֤וּ הַטֹּֽחֲנוֹת֙ כִּ֣י מִעֵ֔טוּ וְחָשְׁכ֥וּ הָרֹא֖וֹת בָּאֲרֻבּֽוֹת׃

VULC ⁴ et claudent ostia in platea,
in humilitate vocis molentis,
et consurgent ad vocem volucris,
et obsurdescent omnes filiæ carminis :

WLC ⁴ וְסֻגְּר֤וּ דְלָתַ֙יִם֙ בַּשּׁ֔וּק בִּשְׁפַ֖ל ק֣וֹל הַֽטַּחֲנָ֑ה וְיָקוּם֙ לְק֣וֹל הַצִּפּ֔וֹר וְיִשַּׁ֖חוּ כָּל־ בְּנ֥וֹת הַשִּֽׁיר׃

VULC ⁵ excelsa quoque timebunt, et formidabunt in via.
Florebit amygdalus, impinguabitur locusta,
et dissipabitur capparis,
quoniam ibit homo in domum æternitatis suæ,
et circuibunt in platea plangentes.

WLC ⁵ גַּ֣ם מִגָּבֹ֤הַּ יִרָ֙אוּ֙ וְחַתְחַתִּ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְיָנֵ֤אץ הַשָּׁקֵד֙ וְיִסְתַּבֵּ֣ל הֶֽחָגָ֔ב וְתָפֵ֖ר הָֽאֲבִיּוֹנָ֑ה כִּֽי־ הֹלֵ֤ךְ הָאָדָם֙ אֶל־ בֵּ֣ית עוֹלָמ֔וֹ וְסָבְב֥וּ בָשּׁ֖וּק הַסֹּפְדִֽים׃

VULC ⁶ Antequam rumpatur funiculus argenteus,
et recurrat vitta aurea,
et conteratur hydria super fontem,
et confringatur rota super cisternam,

WLC ⁶ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־ חֶ֣בֶל הַכֶּ֔סֶף וְתָרֻ֖ץ גֻּלַּ֣ת הַזָּהָ֑ב וְתִשָּׁ֤בֶר כַּד֙ עַל־ הַמַּבּ֔וּעַ וְנָרֹ֥ץ הַגַּלְגַּ֖ל אֶל־ הַבּֽוֹר׃

VULC ⁷ et revertatur pulvis in terram suam unde erat,
et spiritus redeat ad Deum, qui dedit illum.

WLC ⁷ וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל־ הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל־ הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ׃

VULC ⁸ Vanitas vanitatum, dixit Ecclesiastes,
et omnia vanitas.]

WLC ⁸ הֲבֵ֧ל הֲבָלִ֛ים אָמַ֥ר הַקּוֹהֶ֖לֶת הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃

VULC ⁹ [Cumque esset sapientissimus Ecclesiastes,
docuit populum, et enarravit quæ fecerat ;
et investigans composuit parabolas multas.

WLC ⁹ וְיֹתֵ֕ר שֶׁהָיָ֥ה קֹהֶ֖לֶת חָכָ֑ם ע֗וֹד לִמַּד־ דַּ֙עַת֙ אֶת־ הָעָ֔ם וְאִזֵּ֣ן וְחִקֵּ֔ר תִּקֵּ֖ן מְשָׁלִ֥ים הַרְבֵּֽה׃

VULC ¹⁰ Quæsivit verba utilia,
et conscripsit sermones rectissimos ac veritate plenos.

WLC ¹⁰ בִּקֵּ֣שׁ קֹהֶ֔לֶת לִמְצֹ֖א דִּבְרֵי־ חֵ֑פֶץ וְכָת֥וּב יֹ֖שֶׁר דִּבְרֵ֥י אֱמֶֽת׃

VULC ¹¹ Verba sapientium sicut stimuli,
et quasi clavi in altum defixi,
quæ per magistrorum consilium data sunt a pastore uno.

WLC ¹¹ דִּבְרֵ֤י חֲכָמִים֙ כַּדָּ֣רְבֹנ֔וֹת וּֽכְמַשְׂמְר֥וֹת נְטוּעִ֖ים בַּעֲלֵ֣י אֲסֻפּ֑וֹת נִתְּנ֖וּ מֵרֹעֶ֥ה אֶחָֽד׃

VULC ¹² His amplius, fili mi, ne requiras.
Faciendi plures libros nullus est finis ;
frequensque meditatio, carnis afflictio est.

WLC ¹² וְיֹתֵ֥ר מֵהֵ֖מָּה בְּנִ֣י הִזָּהֵ֑ר עֲשׂ֨וֹת סְפָרִ֤ים הַרְבֵּה֙ אֵ֣ין קֵ֔ץ וְלַ֥הַג הַרְבֵּ֖ה יְגִעַ֥ת בָּשָֽׂר׃

VULC ¹³ Finem loquendi pariter omnes audiamus.
Deum time, et mandata ejus observa :
hoc est enim omnis homo,

WLC ¹³ ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־ הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־ מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־ זֶ֖ה כָּל־ הָאָדָֽם׃

VULC ¹⁴ et cuncta quæ fiunt adducet Deus in judicium
pro omni errato, sive bonum, sive malum illud sit.]

WLC ¹⁴ כִּ֤י אֶת־ כָּל־ מַֽעֲשֶׂ֔ה הָאֱלֹהִ֛ים יָבִ֥א בְמִשְׁפָּ֖ט עַ֣ל כָּל־ נֶעְלָ֑ם אִם־ ט֖וֹב וְאִם־ רָֽע׃