VULC ¹⁰ Cumque appropinquasset Pharao, levantes filii Israël oculos, viderunt Ægyptios post se, et timuerunt valde : clamaveruntque ad Dominum,

WLC ¹⁰ וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־ עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־ יְהוָֽה׃

VULC ¹¹ et dixerunt ad Moysen : Forsitan non erant sepulchra in Ægypto, ideo tulisti nos ut moreremur in solitudine : quid hoc facere voluisti, ut educeres nos ex Ægypto ?

WLC ¹¹ וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל־ מֹשֶׁה֒ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־ קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־ זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃

VULC ¹² nonne iste est sermo, quem loquebamur ad te in Ægypto, dicentes : Recede a nobis, ut serviamus Ægyptiis ? multo enim melius erat servire eis, quam mori in solitudine.

WLC ¹² הֲלֹא־ זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־ מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־ מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃

VULC ¹³ Et ait Moyses ad populum : Nolite timere : state, et videte magnalia Domini quæ facturus est hodie : Ægyptios enim, quos nunc videtis, nequaquam ultra videbitis usque in sempiternum.

WLC ¹³ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־ הָעָם֮ אַל־ תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־ יְשׁוּעַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־ יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־ מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛יפוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־ עוֹלָֽם׃

VULC ¹⁴ Dominus pugnabit pro vobis, et vos tacebitis.

WLC ¹⁴ יְהוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִישֽׁוּן׃

VULC ¹⁵ Dixitque Dominus ad Moysen : Quid clamas ad me ? loquere filiis Israël ut proficiscantur.

WLC ¹⁵ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה מַה־ תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־ בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃

VULC ¹⁶ Tu autem eleva virgam tuam, et extende manum tuam super mare, et divide illud : ut gradiantur filii Israël in medio mari per siccum.

WLC ¹⁶ וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־ מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־ יָדְךָ֛ עַל־ הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה׃

VULC ¹⁷ Ego autem indurabo cor Ægyptiorum ut persequantur vos : et glorificabor in Pharaone, et in omni exercitu ejus, et in curribus et in equitibus illius.

WLC ¹⁷ וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־ לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־ חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃

VULC ¹⁸ Et scient Ægyptii quia ego sum Dominus cum glorificatus fuero in Pharaone, et in curribus atque in equitibus ejus.

WLC ¹⁸ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־ אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃

VULC ¹⁹ Tollensque se angelus Dei, qui præcedebat castra Israël, abiit post eos : et cum eo pariter columna nubis, priora dimittens, post tergum

WLC ¹⁹ וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃

VULC ²⁰ stetit, inter castra Ægyptiorum et castra Israël : et erat nubes tenebrosa, et illuminans noctem, ita ut ad se invicem toto noctis tempore accedere non valerent.

WLC ²⁰ וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין ׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־ הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־ קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־ זֶ֖ה כָּל־ הַלָּֽיְלָה׃

VULC ²¹ Cumque extendisset Moyses manum super mare, abstulit illud Dominus flante vento vehementi et urente tota nocte, et vertit in siccum : divisaque est aqua.

WLC ²¹ וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־ יָדוֹ֮ עַל־ הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהוָ֣ה ׀ אֶת־ הַ֠יָּם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־ הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־ הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃

VULC ²² Et ingressi sunt filii Israël per medium sicci maris : erat enim aqua quasi murus a dextra eorum et læva.

WLC ²² וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃